היו אלה דקות הזוועה שחרטו את עצמן בזיכרון הקולקטיבי הישראלי. באוקטובר 2000, שני חיילי המילואים ואדים נורז'יץ ויוסי אברהמי נרצחו באכזריות בלינץ' רמאללה.
כעת, 25 שנה אחרי, אחד המורשעים חאתם פאיז אלמע'ארי, שוטר פלשתיני שהורשע בשנת 2004 במעורבות ברצח הברוטלי של רס"ל אברהמי ז"ל, הגיע לבית המשפט העליון עם תביעה של 8 מיליון שקלים פיצויים מהמדינה, בטענה שהיא עצמה פגעה בו כשהסתירה ממנו מידע חיוני במהלך משפטו. השופטים נחלקו בתוצאה וקבעו לבסוף שהתביעה תידחה.
ביום 12 באוקטובר 2000 התרחש אחד האירועים הטראומטיים ביותר במלחמת האינתיפאדה השנייה. שני חיילי צה"ל, רס"ל יוסף אברהמי ז"ל ורב"ט ואדים נורז'ץ ז"ל, נרצחו באכזריות על ידי המון משולהב בתוך מבנה תחנת המשטרה הפלשתינית ברמאללה.
הרשעת חאתם פאיז אלמע'ארי התבססה בעיקר על אמרת חוץ של חסין א-לוח, שוטר פלשתיני שנתן שמות של שמונה שוטרים שלטענתו השתתפו בהכאת רס"ל אברהמי עד למותו.
בחקירתו ב-2002, א-לוח פירט בדקדקנות את מעשי האלימות הקשים, כאשר ציין גם את שמו של המערער - אלמע'ארי - כמי שנכח במקום. המערער הורשע בגרימת מוות בכוונה וחויב במאסר עולם.
אמינות המקור הוטלה בספק
מתוך שמונת שוטרים שהוזכרו באמרת א-לוח, שבעה אותרו וחמישה מתוכם הועמדו לדין והורשעו. אולם שניים מהם, דרוויש וציפי, לא הועמדו לדין למרות שהוזכרו באותה אמרה.
המערער טען כי המדינה התרשלה בכך שלא יידעה אותו, בזמן אמת, על החלטתה להימנע מהעמדתם לדין של דרוויש וציפי. לטענתו, עצם העובדה שהמדינה החליטה שלא להסתמך על אמרת א-לוח לצורך הרשעתם של השניים, הייתה צריכה לעורר "תמרור אזהרה בוהק" לגבי האמינות של אותה אמרה שעליה התבססה הרשעתו.
הוא העמיד את נזקיו על כשמונה מיליון שקלים, בטענה שריצה תקופה ארוכה במאסר מעבר למה שהיה ראוי לו. רק בשנת 2017, לאחר שהגיש בקשה למשפט חוזר שהתקבלה, זוכה במסגרת הסדר טיעון מעבירת הרצח אך הורשע בעבירות פחותות.
המדינה דחתה את הטענות וטענה כי לא התרשלה בהתנהלותה. לטענתה, באירוע הלינץ' השתתפו עשרות אנשים, ההליכים התבררו לאורך שנים ארוכות, ורוב מופללי א-לוח אכן הורשעו. המדינה הדגישה כי לא ניתן היה לצפות שההכרעה בעניינם של דרוויש וציפי תהווה תמרור אזהרה המחייב העברת מידע למערער. בנוסף, המדינה הגישה תביעה שכנגד בסכום של כ-15 מיליון שקלים, בגין התגמולים ששילמה למשפחות החיילים המנוחים, אך הודיעה שלא תעמוד עליה אם תביעת המערער תידחה.
השופט כבוב: צודק, אבל
השופט חאלד כבוב סבר כי המדינה אכן התרשלה. לדעתו, העובדה שהמדינה החליטה להימנע מהעמדה לדין של שניים מתוך השמונה שהוזכרו באמרת א-לוח, "מעוררת חשש כי גורמי האכיפה באו לכלל מסקנה כי לא ניתן להשתית ממצאים עובדתיים על אמרה זו". עם זאת, הוא קבע כי למערער דבק אשם תורם של 60% בשל הגרסה השקרית שמסר במשפט, ולכן טען כי מגיע לו פיצוי של 880,000 שקלים בלבד.
השופטת רות רונן חלקה בחריפות על עמדה זו. לדעתה, חובת הזהירות של המדינה מצטמצמת ככל שההליך מתקדם, ובשלב הערעור לא הייתה מוטלת על המדינה חובה להעביר את המידע למערער. היא הדגישה כי הנימוקים להחלטות בעניינם של דרוויש וציפי לא הובררו, ושמא התקבלו מטעמים ספציפיים שלא השפיעו על עניינו של המערער.
השופטת יעל וילנר הצטרפה לעמדתה של השופטת רונן, וברוב של שתיים מול אחד נדחה הערעור. השופטות קבעו כי המערער לא הוכיח התרשלות מצד המדינה, וגם לא הוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתנהלות הנטענת לבין הנזק שנגרם לו.
כפי שציינה השופטת רונן: "אין חולק כי למערער נגרם נזק כבד מאוד. הוא ריצה תקופה ממושכת מאחורי סורג ובריח, כאשר כמעט חמש שנים מתוכה חרגו מתקופת העונש שנגזר עליו בסופו של דבר. אלא שעל מנת להכיר באחריות המשיבה לנזק האמור, אין די בכך שהוא נגרם, אלא שהיה עליו להוכיח כי המדינה הפרה חובה כלפיו בהתרשלות, וכי חובה זו היא שגרמה לנזק; ואינני סבורה כי עלה בידו לעשות כן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו