"בהמה, התחתנתי עם בהמה" – העדות מהיומן האישי שחשפה את האלימות בבית

"הוא פשוט בא ונתן לי מהעצבים שלו כאילו נשיכה כזאת פה, אבל נשיכה של החיים. זה היה נשיכה שחצי שנה נשאר לי סגול וצהוב וכל הצבעים" - כך תיארה אישה בשנות ה- 30 את האלימות החמורה שספגה מבעלה בעדות בבית המשפט השלום בתל אביב-יפו. בית המשפט מצא את עדותה של האישה מהימנה לחלוטין, בעוד שדחה את גרסתו המשתנה של הנאשם כ"מניפולטיבית ושקרית", והרשיע את הנאשם.

כתב האישום המתוקן ייחס לנאשם שלושה אירועי אלימות מרכזיים שהתרחשו במהלך נישואיו למתלוננת וכן אירועי אלימות נוספים. האירוע החמור ביותר התרחש במהלך שעות הערב, כאשר "במהלך ויכוח המתלוננת ביקשה מהנאשם שיכבה את האור ויניח לה לישון. הוא בתגובה, נשך אותה בידה השמאלית וכתוצאה מכך נגרמו לה חבלות של ממש".

אירוע מטריד נוסף התרחש סמוך למועד חתונתם, כאשר נטען כי "תקף הנאשם את המתלוננת בכך שגזר את שיער ראשה באמצעות סכין מטבח, ללא הסכמתה וחרף התנגדותה המופגנת כלפיו". במהלך ניסיונה לעצור אותו, נחתכה אצבע ידה מהסכין. האישום כלל גם מכת אגרוף שניתנה בפניה וכן "אירועי תקיפה נוספים" שכללו חניקה באצבעות הידיים והכאות בחלקי הגוף השונים. המתלוננת העידה על מה שתיארה כ"מערכת יחסים אלימה ומשפילה" שנמשכה במשך כשנה.

העדות ביומן: "התנהגות זוועה של בנאדם מכור ומסומם"

ראיה חשובה במשפט הייתה מחברת שבה כתבה המתלוננת מיד לאחר אירוע הנשיכה. השופטת קבעה כי הרישומים נכתבו "מדם ליבה של המתלוננת" באותו הלילה, ומהווים ראיה אותנטית למצוקתה. ברישומים שנחשפו בבית המשפט כתבה המתלוננת: "בהמה התחתנתי עם בהמה!!! באמצע הלילה מחליט להדליק את הפלורסנט ולעשות אור על חשבון זמן שהוא קורא ספר ואני מתוך שינה סחוטה אחרי יום עבודה ומבקשת לכבות את האור". היא המשיכה: "התנהגות זוועה של בנאדם מכור ומסומם שאסור לדבר איתו כי אם אומרים לו מילה שלא לרוחו מתנהג באלימות חונק אותי כדי שאני אשתוק".

הנאשם כפר בכל האישומים וניסה להציג עצמו כקורבן לאלימות מצד המתלוננת. עם זאת, השופטת מצאה כי עדותו "מתפתחת, מניפולטיבית, קורבנית, כבושה בחלקים נרחבים ושקרית". במהלך החקירות השונות שינה הנאשם את גרסתו מספר פעמים. באירוע הנשיכה לבדו, השופטת מנתה לא פחות מ-6 גרסאות עובדתיות שונות שמסר הנאשם, החל מהכחשה מוחלטת ועד לטענה כי המתלוננת היא שתקפה אותו.

רגע דרמטי התרחש במהלך העימות בין הצדדים, כאשר "הנאשם מתועד בעימות כשהוא מזנק מכיסאו לעבר המתלוננת, לופת את ידו סביב גופה, מחבק אותה בחוזקה ומסרב לשחררה עד אשר החוקרים הרחיקו אותו מהמתלוננת בכוח". השופטת ציינה כי התנהגות זו "מאששת את הדינמיקה האלימה ואת התנהגותו חסרת הרסן של הנאשם לאורך הנישואים". המשפט כלל ראיות נוספות שחיזקו את עדות המתלוננת, כולל תמונות של חבלות על זרועה, עדויות של קרובי משפחה שבפניהם חשפה את האירועים, ודו"ח של עובדת סוציאלית מהעירייה שאליה פנתה המתלוננת לעזרה עוד לפני הגשת התלונה.

בית המשפט שהרשיע את הנאשם בשתי עבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש וריבוי עבירות של תקיפה, הדגיש את האופי החמור של העבירות: "המתלוננת העידה כי מערכת היחסים שלה עם הנאשם הייתה טראומטית עבורה, כי אירועי האלימות היו יום-יומיים".

השופטת ציינה כי העבירות התאפיינו במערכת יחסים שכללה "בידוד חברתי" ותלות כלכלית שמנעו מהמתלוננת לפנות לעזרה. בנוגע לכבישת התלונה, שהוגשה רק חודשים לאחר האירועים, קבעה השופטת כי זוהי תופעה מוכרת בעבירות אלימות במשפחה: "גם תלות של הקורבן בתוקף, כלכלית, רגשית או חברתית, עשויה אף היא להוות חסם מפני הגשת תלונה".