בית המשפט העליון קבע היום כי על נציב שירות המדינה לכנס את ועדת המינויים כדי לדון בבקשת שר הכלכלה, ניר ברקת, לפטר את הממונה על התחרות, מיכל כהן, על רקע טענתו של ברקת ל״חוסר אמון חריף״ בינו לבין הממונה, כעילה לסיום כהונתה.
ההחלטה התקבלה על פי דעת השופטים יוסף אלרון ואלכס שטיין, מול דעתו החולקת של השופט חאלד כבוב. השופט יוסף אלרון, שכתב את פסק הדין הקובע, מתח ביקורת חריפה על התנהלות הנציב והייעוץ המשפטי לממשלה. "הייעוץ המשפטי שם עצמו כגורם מסנן בלעדי וחסם את הוועדה מלהתכנס ולדון לגוף הדברים", קבע אלרון.
המחלוקת החלה כאשר שר הכלכלה פנה בינואר 2024 לנציב שירות המדינה בבקשה לכנס את ועדת המינויים לדיון בפיטורי הממונה על התחרות. השר טען לשלוש עילות: אי-התאמה מובהקת לתפקיד, משבר אמון חריף ומתמשך, וחילוקי דעות מהותיים.
הנציב סירב לכנס את הוועדה לאחר "בדיקה מקדימה" שנמשכה כחצי שנה, בטענה שאין תשתית עובדתית מספקת לטענות השר. את העתירה הגיש ארגון לביא בטענה כי לנציב שירות המדינה אין סמכות למנוע את כינוס ועדת המינויים, לבקשת שר להדיח פקיד בכיר.
השופט אלרון קבע בפסק דינו כי אין לנציב סמכות להפעיל שיקול דעת מהותי ולהחליט שלא להעביר את בקשת השר לוועדה. "הנציב אינו בגדר 'שומר סף' של הוועדה שבראשה הוא עומד", הדגיש.
לדבריו, המתווה שנקבע בהחלטות הממשלה הוא כשלעצמו המנגנון שנועד "לרסן" את סמכות הממשלה. "אין בסיס 'להעמיס' על כל אלו מגבלות נוספות, משלל כיוונים שונים, הכובלות עוד יותר את ידי הגורם המוסמך למנות ולפטר את הממונה".
אלרון מתח ביקורת חריפה על הליך ה"בדיקה המקדימה" שערכו הנציב והייעוץ המשפטי. "לא נמצא בסיס נורמטיבי מוצק, אם בכלל, לעריכת אותו שלב המכונה 'בדיקה מקדימה' במובן לו טוענים המשיבים," קבע. הוא הוסיף כי "לבדיקה מהותית שכזו לא מצאתי יסוד משפטי" והדגיש כי "לא ניתן ליצור מקור סמכות יש מאין".
השופט אלרון דחה את טענת היועצת המשפטית לממשלה, בדבר החשש מ"אפקט מצנן" על עובדי ציבור בכירים. "עובדי הציבור הבכירים ביותר אינם בגדר 'עלה נידף' אשר די במעט לחץ בכדי לכופפם לרצון שר ממונה כזה או אחר", כתב. הוא הוסיף: "נאמנותם לאינטרס הציבורי צריכה להיות ברורה ומובהקת, ו'עמוד השדרה' המקצועי שלהם אינו מוטל בספק". "קריאה כזו של החלטות הממשלה וההנחיות, מקימה מכשול אחר מכשול;גוזלת צמצום אחר צמצום; ומותירה פתח צר ביותר לממשלה להפעלת סמכותה", כתב אלרון בחריפות בפסק הדין.
השופט אלכס שטיין, שהצטרף לתוצאה וידוע בפרשנותו הדווקנית, נקט בגישה ישירה יותר. "הנציב לא הוסמך בשום חיקוק למחוק על הסף הליך פיטורין אשר נפתח על ידי שר הכלכלה. אשר על כן, אין לו סמכות לעשות כן," קבע. והוסיף – ״כאשר לשון החוק ברורה ואינה מעלה לדיון שאלות חקותיות, חובה עלינו לפסוק את הדין לפיה ורק לפיה. אוסיף ואציין כי למרות שלגבי דרך זו אין תמימות דעים ׳מקיר לקיר׳, הנני סבור כי זאת הדרך הנכונה – היחידה שאין בלתה, וכי כל יתר הדרכים מוליכות אותנו אל מחוץ לתחום המשפט -למחוזות לא לנו".
השופט חאלד כבוב, בדעת מיעוט, הצביע על טענותיה החמורות של הממונה על התחרות, לפיהן השר דרש ממנה להתפטר לאחר שסירבה להיענות לדרישותיו בנושאי אכיפה החורגים מסמכותו.
"כאשר קיימות אינדיקציות ממשיות המצביעות על כך שבבסיס בקשת שר לכנס את ועדת המינויים ניצבים שיקולים זרים או פגמים מינהליים חמורים אחרים, פשיטא כי ראוי שהנציב יברר את הטענות הללו טרם כינוס הוועדה", כתב כבוב. כבוב ציין כי מקום בו השר לא היה מוסמך לבקש את כינוס הוועדה וכאשר קיים חשש ממשי שמא השר ביקש לכנס את הוועדה לא בשל התקיימות עילות סיום כהונה שנקבעו בדין, הנציבלא היה מחוייב להיענות לבקשתו ולכן לשיטתו, יש לדחות את העתירה.