שופטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו, טל חבקין, דנה בשמונה בקשות בתיקים שונים לביטול פסקי דין שניתנו מבלי שהמבקש-הנתבע הגיש כתבי הגנה בהם. בית המשפט דחה שבע מהבקשות, וקיבל בקשת ביטול אחת בלבד כפוף להפקדת ערובה בקופת בית המשפט. ברקע להחלטה זו, תביעות שהוגשו נגד המבקש-הנתבע, ששמו במועדים הרלוונטיים היה אבי דוביצקי.
דוביצקי נהג להתחזות לקטינים, לנהל התכתבויות בעלות אופי מיני עם גברים בגירים, ועם חלקם נקבעה פגישה פיזית. סמוך לפגישות, דוביצקי התלונן במשטרה על תוכן ההתכתבויות בטענה שאותם גברים הם עברייני מין, דיווח על מועדן, ותיעד בסרטונים את המפגשים עם המשטרה והובלת הגברים לחקירה. דוביצקי פרסם את הסרטונים באתרים שהפעיל ושימשו מעין "מרשמי פדופילים", הציג את הגברים כעברייני מין בקטינים, ציין את פרטיהם, פרסם תצלומים אינטימיים של חלקם, וחשף את שמות בני הזוג.
פעילותו של דוביצקי, שנעשתה, לדבריו, לשם הגשמת אינטרס הציבור במיגור התופעה החמורה של עבריינות מין בקטינים ברשת, סוקרה בתקשורת הממוסדת והוא זכה לפרסום. ברם, בסוף שנת 2014, דוביצקי עזב את ישראל לפלורידה שבארה"ב, שינה את שמו, וויתר על אזרחותו הישראלית.
המשיבים-התובעים הם גברים שדוביצקי פעל בעניינם במתכונת שתוארה לעיל. כולם נחקרו במשטרה על סמך תמלילי הצ'טים שדוביצקי מסר, ושהציגו אותם כמי שהתכתבו עם קטינים בעניינים מיניים. אחד המשיבים נעצר, מעצרו הוארך, אך לא הוגש נגדו כתב אישום. יתר החקירות הסתיימו אף הן בלא הגשת כתבי אישום.
בשנים 2016 עד 2019 הוגשו נגד דוביצקי תביעות רבות שעילתן לשון הרע ופגיעה בפרטיות בעקבות מעשיו האמורים ועל רקע פרסומים שיוחסו לו. שמונה התביעות שאליהן מתייחסת ההחלטה הן חלק מאותן תביעות.
הואיל ודוביצקי עזב את ישראל, שינה את שמו ונעלמו עקבותיו, בשמונה התביעות ניתנו היתרי המצאה מחוץ לתחום השיפוט והותר תחליף המצאה. תנאי התחליף בוצעו להנחת דעת בית המשפט, וניתנו נגד דוביצקי פסקי דין בהיעדר הגנה בסכומים הנעים בין 100 אלף שקלים ל-750 אלף שקלים לצד צווי מניעה, המורים לו לחדול מלפרסם על התובעים, ולהסיר לאלתר כל פרסום הנוגע להם. פסק הדין הראשון ניתן ב-5 בינואר 2017. האחרון ניתן ב-29 בנובמבר 2019.
במרץ 2024 החל דוביצקי להגיש בקשות לביטול פסקי הדין שניתנו נגדו בהיעדר הגנה. בקשות הביטול הוגשו בחלוף שנים מספר מעת שנודע לדוביצקי על פסקי הדין, וזאת בעקבות ניסיונות לאכוף חלק מהם כפסקי חוץ בארה"ב (הליכים שעודם מתנהלים).
השאלות המרכזיות שהועמדו להכרעה בבקשות לביטול פסקי הדין הן האם התקיימות התנאים לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ולהארכת מועד לשם כך.
בית המשפט קבע כי התביעות ופסקי הדין הומצאו לדוביצקי כדין. הוא ידע על אודות ההליכים המתנהלים נגדו, ואף על פי כן לא התגונן מפניהם. בית המשפט תיאר את ההתנהלות הדיונית של דוביצקי וקבע כי "עולה ממנה דפוס מיוחד וחריג של חומרה, חוסר תום לב קיצוני ופגיעה בטוהר ההליך השיפוטי". דוביצקי המשיך לפרסם פרסומים על התובעים חרף צווי מניעה ועשה קבועים שהורו לו לחדול לעשות כן, ונמנע מלהסיר פרסומים הנוגעים לתובעים.
כמו כן התקבלו טענות התובעים לזיוף מסמכים מצד דוביצקי, לרבות תצהירים וחוות דעת רפואיות. לאחר שהוגשו בקשות הביטול דוביצקי נמנע מלהתייצב בישראל. טענתו שלפיה הוא מנוע מלהגיע לישראל עקב לקות רפואית לא הוכחה. נקבע שדוביצקי מסרב להתייצב בישראל מחשש מאימת הדין.
אף שמצא שהשיקולים הדיוניים כולם פועלים לחובתו של דוביצקי במידה ניכרת וכבדת משקל, הוסיף בית המשפט ובחן גם את סיכויי הגנתו מפני התביעות שהוגשו נגדו במישור הדין המהותי. נקבע כי דוביצקי לא ביסס את טענותיו העובדתיות בראיות קבילות, ודי בכך כדי לדחות את גרסתו בעניין ההתכתבויות עם התובעים. מעל הדרוש, דן בית המשפט גם בטענות ההגנה לגופן על סמך ההנחה (לצורך הדיון בלבד) שהטענות העובדתיות לגבי המעשים שייחס לתובעים היו מוכחות.
ההגנה העיקרית שנבחנה היא הגנת אמת הפרסום, והשאלה העיקרית שהיה צריך להכריע בה היא אם יש אינטרס ציבורי לפרסם את הפרסומים שדוביצקי פרסם, באופן שבו פרסם אותם.
בית המשפט עמד על האינטרס הציבורי החשוב במיגור התופעה החמורה של עבריינות מין ברשת ועל המשקל שיש לייחס לו. במקרה דנן נקבע כי פעולותיו של דוביצקי התאפיינו "בהיעדר כל מגבלות ופיקוח". עוד נקבע כי "דוביצקי נטל על עצמו את תפקיד החוקר, השופט והתליין; ביצע לתובעים 'שיימינג' (ביוש) שפגע בהם מעבר לנדרש בבחינת עונש; לא נטל אחריות על מעשיו; והפר ביודעין צווים שיפוטיים".
עוד נקבע כי הפרסומים שדוביצקי פרסם על התובעים היו "מכפישים, פגעו בשמם הטוב ובפרטיותם יתר על המידה, בכוונה לפגוע ובחוסר תום לב, ולכן אין אינטרס ציבורי בפרסומם כמות שהם". על רקע זה נקבע שהסיכוי שדוביצקי היה מראה הגנה מפני התביעות נחזה להיות נמוך.
בית המשפט עמד על החשיבות של תחקירים עיתונאיים בתחום וציין כי "חקירה מסוג זה ראוי שתתבצע על ידי גורם אחראי, זהיר ומפוקח, בהתאם לכללי האתיקה העיתונאית. התמונה לכאורה שנחשפה בעניינו של דוביצקי רחוקה עד מאוד מלעמוד בדרישות אלו".
לאחר מכן, דן בית המשפט בכל בקשת ביטול בנפרד. בחינת בקשות הביטול בעניינם של שבעה תובעים הביאו למסקנה שאין מקום להכיר בטעם מיוחד להארכת מועד, ופועל יוצא מכך הוא דחייתן. בענייננו של תובע אחד נקבע כי הסעד הכספי שנפסק, בסך של 750 אלף שקלים, מעלה קושי לא מבוטל בשל סכומו הגבוה באופן ניכר מהסכומים האחרים שנפסקו ומסכום הפיצוי שנפסק בתביעות דומות.
"בראי אמות המידה שהותוו בפסיקה הוחלט על הארכת מועד וביטול פסק הדין. נוכח התנהלותו הדיונית החמורה וחוסר תום הלב הניכרים של דוביצקי, הוחלט על התניית ביטול פסק הדין בהפקדת תשלום בפועל בקופת בית המשפט בסך של 200 אלף שקלים". בתוך כך, דוביצקי חויב בהוצאות משפט בסך כולל של 62,500 שקלים.
מאבי דוביצקי נמסר בתגובה כי "אישור רפואי וחוות דעת מקצועית הוגשו על-ידי לקונסוליה הישראלית בניו יורק, אשר אישרה את המסמכים כחוק. לצערי, בית המשפט סירב לקבל את המסמכים המקוריים ולדון בבקשה למרות חשיבותה, ואף נמנע מלקיים דיון ענייני בנושא מצבי הרפואי. חוות הדעת הגרפולוגית, שהתבססה על מסמך סרוק בלבד ולא על המקור, כללה טענת זיוף מבלי שבוצעה בדיקה מקצועית מלאה כנדרש. בשל כך, הגשתי תביעה אזרחית נגד הגרפולוגית, על קביעותיה חסרות הבסיס. חלק מהתובעים הודו במשטרה שהם אכן ניהלו שיחות מיניות עם מי שחשבו שהוא קטין, ואחד מהם אף הודה שפגע בשני ילדים במסגרת תפקידו כחובש בבית ספר – עובדה חמורה שראויה לבחינה ציבורית ומשפטית נפרדת. פעולותיי נבעו מהרצון להגן על קטינים ולחשוף תופעה מסוכנת ברשת. עם זאת, אני מכבד את מערכת המשפט הישראלית, ומאמין שגם לי – כמו לכל אדם – מגיע יומו בבית המשפט, תוך שקיפות, דיון הוגן וקבלת כלל הראיות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו