ככה לא אוכפים חוק: נחשפות החלטות נציב תלונות הציבור על מיצגי המדינה בערכאות

נציבות התלונות על מייצגי המדינה בערכאות שבראשה עומד הנציב מנחם פינקלשטיין, מטפלת מדי שנה במאות תלונות. חלק מהתלונות חושפות שורת מחדלים מדאיגה בהתנהלות גורמי אכיפת החוק - מהגשת כתבי אישום ללא בדיקת ראיות מלאה, דרך הטעיית ערכאות שיפוטיות ועיכובים חריגים בטיפול בתיקים, ועד לכשלים במתן נימוקים ובהבנת חומרת המקרים. לידי "ישראל היום" הגיעו חלק מפרטי התלונות שנמצאו מוצדקות על ידי הנציב.

1. ארבע שנים לזמן לחקירה את השרה מאי גולן

אחת מהתלונות שהגיעה לשולחנו של הנציב פינקלשטיין נגעה באופן טיפולם של גורמי אכיפת החוק בתיק שמתנהל נגד השרה מאי גולן. גולן, שהיתה מעורבת בתאונת דרכים בין רוכב קטנוע לבין רכבה באוגוסט 2020, בזמן שכיהנה כחברת כנסת, זומנה לחקירה רק באפריל 2024 – כארבע שנים לאחר האירוע. גם אז היא סירבה להתייצב לחקירה. היא התייצבה לחקירה לראשונה בינואר 2025, והתיק עדיין לא הועבר לפרקליטות.

הכשל המערכתי התגלה כשהתברר שהמשטרה העבירה את התיק לבחינת היועצת המשפטית לממשלה והפרקליטות רק כשנתיים לאחר התאונה – באופן "שעל פניו אינו תקין לחלוטין", כדברי הנציב. גם לאחר שהגיע התיק ליועצת המשפטית לממשלה ולפרקליטות, נדרשו שנתיים נוספות כדי להחליט על זימון לחקירה. הנציב קבע כי "קשה לקבל מצב שבו החלטה על זימון נבחר ציבור לחקירה נמשכת זמן כה רב, בלא שנראה כי קיימת לכך הצדקה".

2. טיוח פרשת הסוהרות בכלא גלבוע?

לנציבות הגיעה תלונה שלפיה הפרקליטות ניסתה "לטייח" את הפרשה. לשיטת הנציב, כבר בשנת 2018 נחשפה הפרשה, והיה צריך להיות ברור כי מדובר בפרשה חמורה לכאורה המערבת אירועים שבהם סוהרות נשלחו ביודעין על ידי מפקדיהן, פעם אחר פעם, לעבוד באגף שבו אסיר ביטחוני ביצע בהן עבירות מין - זאת לבקשת האסיר עצמו ומתוך רצון לרצותו. תחילה הוגש כתב אישום נגד האסיר, ואילו התיק נגד קציני שב"ס נסגר תחילה על ידי הפרקליטות ובהמשך נפתח שוב בהחלטת פרקליט המדינה.

השינוי אירע כשמפקד הכלא לשעבר העיד בפני ועדת הבדיקה הממשלתית על אירוע בריחת האסירים מכלא גלבוע, כשרק אז הוחלט לפתוח את התיק מחדש.

הנציב דחה את טענת הטיוח וקבע שההחלטה הראשונה נבעה מ"עמדה מקצועית בדבר קשיים ראייתיים", ולא מ"זדון ומכוונת הסתרה". אך הוא הוסיף ביקורת: "כבר בשנת 2018 היה צריך להיות ברור כי מדובר בפרשה חמורה לכאורה - כל מקרה בפני עצמו, וודאי משקלם המצטבר של כלל המקרים". המסקנה הקשה: "נראה כי בעבר לא הובנה מלוא חומרתם של הדברים, ועל כך יש להצר".

3. שיהוי בהחלטה להעמיד לדין את השר איתמר בן גביר

אחת התלונות הבולטות שבהן עסק הנציב, עסקה בשיהוי בקבלת החלטה אם להעמיד לדין את השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, בעקבות עימות מתועד עם סדרנים בגני התערוכה בתל אביב.

באותו מקרה, בן גביר תועד בסרטון שבו שולף את אקדחו ומניף אותו לרגע כלפי מטה, לאחר שלטענתו חשש כי הסדרנים חמושים. האירוע התרחש בסוף 2021, אך ההחלטה לסגור את התיק בשל "חוסר סיכוי סביר להרשעה" ניתנה רק כשנה וחצי מאוחר יותר - בספטמבר 2023, לאחר עתירה שהוגשה לבג"ץ.

הנציב מתח ביקורת חריפה על התמשכות ההליך: "לא ניתן להימנע מן הרושם שהטיפול בתיק נמשך זמן רב ללא כל הצדקה", כתב בהחלטתו. לדבריו, גם אם התביעה עמדה בלוחות הזמנים הפורמליים, "התיק 'המתין' לא פעם במשרדי התביעה מבלי שהטיפול בו קודם באופן מעשי".

עוד הוסיף הנציב כי מדובר בעניין בעל רגישות ציבורית ייחודית, שמחייב זהירות מוגברת מצד גורמי התביעה: "מן הראוי היה לקצר את משך זמן הטיפול בתיק... ובכך למנוע הותרת תיק פלילי פתוח משך זמן ארוך מדי נגד שר בממשלה המופקד על מערכת אכיפת החוק". עוד ציין הנציב כי מדובר בתיק אשר הוגשה בעניינו עתירה לבג"ץ, ובתגובה לה נמסר מטעם היועצת המשפטית לממשלה ופרקליטות המדינה כי הטיפול בתיק מצוי בשלב מתקדם. אף על פי כן, חלפה כחצי שנה נוספת ממועד הצהרה זו עד לקבלת החלטה בתיק.

4. שיהוי בבחינת בקשה לחקירה נגד שופט

אחד המקרים המדאיגים עוסק בבקשה לפתיחה בחקירה פלילית נגד שופט, בגין חשדות לעבירות פליליות.

מהבירור עלה כי פרקליטות המדינה לא קידמה את הבקשה במשך תקופה של כמעט שנתיים, לא עקבה אחר התקדמות הטיפול במשטרה – ואף לא טרחה לעדכן את הפונה בנוגע לסטטוס הטיפול.

העיכוב בטיפול נבע בין היתר מכך שמשטרת ישראל לא בחנה כלל ראיות נוספות שהוגשו לה - אך הנציב הדגיש כי גם אם מקור התקלה היה במשטרה, מוטלת על הפרקליטות החובה לפקח ולזרז את ההליך, במיוחד כאשר מדובר באיש ציבור ובהליך בעל רגישות ציבורית גבוהה.

5. כתב אישום שהוגש בלי לעיין בסרטונים מזכים

מקרה חמור במיוחד נוגע לכתב אישום שהוגש נגד אזרח בגין תקיפת קצין משטרה, זאת מבלי שהתביעה טרחה לעיין בחומרי החקירה המרכזיים בתיק. רק לאחר שההגנה הצליחה לקבל לידיה את סרטוני מצלמות הגוף מהאירוע התברר כי גרסת המשטרה אינה תואמת את המציאות - והפרקליטות נאלצה לחזור בה מהאישום.

מהתלונה עולה כי פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי) הגישה את כתב האישום למרות שבחומר החקירה היתה אינדיקציה ברורה לקיומם של סרטוני מצלמות גוף. לטענת הסנגור, כשהוא ביקש את הסרטונים נאמר לו שהם "לא קיימים". רק בעקבות בקשה רשמית לבית המשפט הועברו הסרטונים, ועם הצפייה בהם הבינה הפרקליטות כי לא ניתן להחזיק עוד באישום.

הנציב קבע כי "מדובר במקרה חמור, שבו הוגש כתב אישום נגד נאשם על בסיס חומר חקירה חלקי, אשר עלול היה להוביל להרשעתו של הנאשם על לא עוול בכפו, תוך פגיעה בזכויות הנאשם באופן שהדעת אינה סובלת. בעצם הגשת כתב האישום נגרם אפוא עוול לנאשם, והיה עלול להיגרם לו עוול נוסף, חמור פי כמה".

עוד הוסיף: "סרטוני מצלמות הגוף של השוטרים היו ראיה חיצונית, אובייקטיבית ומכרעת... אין להסכין עם מצב שבו מוגש כתב אישום נגד נאשם על בסיס חומר חקירה חלקי בלבד, בייחוד כאשר יש אינדיקציה ברורה לקיומו של חומר חשוב".

הפרקליטות הודתה כי היה נכון "לעמוד על קבלת הסרטונים" לפני הגשת האישום, וציינה כי המקרה הוביל להפקת לקחים פנימית, ובהמלצת הנציג, הורחבה הפקת הלקחים אל כלל המחוזות וגופי התביעה.

6. פגמים בטיפול בערר על סגירת תיק רצח

בירור תלונה בנציבות העלה שורה של ליקויים חמורים בטיפול מחלקת עררים בערר על סגירת תיק חקירה בפרשת רצח.

הסנגורית שהגישה את הערר הלינה על ״גרירת רגליים״ מצד מחלקת עררים בפרקליטות שלדבריה משתהה בהחלטה על אף שמדובר בפרשה חמורה ורגישה ביותר.

מהחלטת הנציב עולה כי הטיפול בערר לא נעשה בהתאם להוראות החוק וההנחיות - לא מבחינת משך הזמן שהוקצב לכך, לא באשר לאופן מתן ההארכות לטיפול בו, ולא בכל הנוגע לעדכון הפונה.במסגרת התלונה אף עלה כי המועד לסיום הטיפול הוארך מספר פעמים וכי אחת הארכות ניתנה מבלי שהיה אישור לכך כנדרש מהיועצת המשפטית לממשלה.

בהחלטה נקבע כי מתן ארכה בדיעבד לא עולה בקנה אחד עם הוראות החוק, ויש בזה כדי להציב ״עובדה מוגמרת״ לגורם שמוסמך לאשר את הארכה.״לא ניתן להתעלם מכך שחלפה תקופה ארוכה של כשנה ושלושה חודשים ממועד הגשת הערר, והחלטה בערר - אין״, כתב הנציב בהחלטה.מפרקליטות המדינה נמסר בתגובה: "מבלי להתייחס לפרטי המקרים נאמר, כי פרקליטות המדינה מברכת על עריכת הביקורת, ותמשיך לעבוד בשיתוף פעולה ובשקיפות מלאה מול הנציב".