דבריו של טראמפ על משפט נתניהו הם התערבות בוטה - ואמת מוחלטת

צריך להודות על האמת: דבריו של טראמפ בעניין משפט נתניהו הם התערבות בוטה בענייניה הפנימיים של ישראל, ממש כמו ההתערבות של קודמו, ג'ו ביידן, לרעת נתניהו, כשניסה רק לפני שנתיים ומשהו לבלום את קידום הרפורמה המשפטית, בתקופת הפולמוס והקרע הגדול בתוכנו. זה לא היה עניינו של נשיא ארה"ב אז, וזה לא עניינו של נשיא ארה"ב עכשיו.

ואחרי שאמרנו זאת, לגופו של עניין: טראמפ, בדרכו המגושמת, בגדול - צודק; המשך משפט נתניהו לאורך 21 החודשים האחרונים וחידושו עתה הם אכן פארסה. אין צורך בדיאגנוזה של נשיא ארה"ב כדי להבין שמשפט נתניהו, ולא נתניהו, הוא שהיה צריך לצאת לנבצרות כבר לפני חודשים רבים.

מי שהיה אמור לדאוג לכך, בבחינת מבוגר אחראי, שמשקיע הרבה מזמנו בריפוי ובאיחוי שסעים וקרעים בחברה הישראלית, הוא נשיא מדינת ישראל יצחק (בוז'י) הרצוג, ולא נשיא ארה"ב. הרצוג מכיר מקרוב ומכל צדדיה את מערכת המשפט הישראלית, על יתרונותיה ובעיקר על חסרונותיה. הוא היה שם כפרקליט, כמחוקק, ופעם אחת אף כנחקר.

הנשיא שלנו, ולא טראמפ, הוא שהיה אמור לקחת זה מכבר את המושכות לידיו בסוגיה זאת, ולא מאחורי הקלעים, אלא בקדמת הבמה. לאו דווקא למען נתניהו, אלא בראש ובראשונה למען מדינת ישראל; לגאול ולחון - בראש ובראשונה אותנו, כציבור וכחברה, מהמשפט הזה, שהמילה "טרפת" קטנה עליו. להסיר את אבן הריחיים הזאת מעל צווארנו; לאפשר לנו סוף־סוף להחלים ממנו, גם ממנו.

הנשיא עדיין יכול להתערב ולמצוא את הדרך המשפטית לחון את נתניהו. אביו, הנשיא השישי חיים הרצוג, נהג כך בשעתו עם בכירי השב"כ בפרשת קו 300 (עם כל השוני בנסיבות). הרצוג האב הסביר אז שנקט דרך זאת מכיוון שראה לפניו "בראש ובראשונה את ההכרח להגן על טובת הציבור וביטחון המדינה".

"תמות נפשי"

אם זה היה נכון אז, זה נכון פי כמה כיום. השופטים, היועמ"שית, התביעה הכללית ובית המשפט העליון - הם הראשונים שהיה מצופה מהם להבין זאת ולקטוע את משפט נתניהו; לראות "בראש ובראשונה את ההכרח להגן על טובת הציבור וביטחון המדינה", כדברי הרצוג האב. הם אלה שהיו אמורים להוציא את המשפט הזה, ולא את נתניהו - שרק הציבור יכריע את גורלו הפוליטי - לחופשה ארוכה, עד שיחדל לכהן כראש ממשלה.

אלא שאנו חיים בעידן מוזר והזוי שבו שנאת נתניהו והשאיפה להפילו, או למצות את הדין עימו, מעוורות עיני רבים, בבחינת "תמות נפשי", נפשנו כולנו, ולעיתים גם נדמה שלשלטון החוק חשובה יותר הרשעת נתניהו מאשר טובת המדינה.

ההתנהלות של מערכת המשפט סביב תיקי נתניהו מעידה הן על ריחוק, שלא לומר ניתוק, מהציבור הרחב ומהמציאות הקשה והמורכבת שבה נתונה המדינה.

לעיתים אף מתעורר הרושם שחלק מהמשפטנים ומהשופטים שלנו נעולים במגדל השן שלהם, מורמים מעם ושוכחים ששופטים צריכים גם "לחיות בתוך עמם". הם הרי חיים כאן, זו הרי גם המדינה שלהם, מה אינם מבינים?

מדינה שיותר משנה וחצי נלחמת על חייה בשבע חזיתות, כשמשבר רודף משבר, זקוקה לראש ממשלה במשרה מלאה, שכל זמנו ופניותו הנפשית מוקדשים לניהול האירוע הרב־זירתי הזה.

במקום זאת נאלץ נתניהו לחלק את זמנו ופניותו בין תכנון המבצע באיראן לבין עיסוק בבובת באגס באני שקיבל, או לא קיבל בנו, כמתנה אסורה; בין משא ומתן על עסקאות חטופים לבין שחזור פעולות רגולטוריות שהיטיבו לכאורה לפני שנים עם חברת בזק; בין החלטות על חיסול נסראללה ומבצע הביפרים בצפון לבין פולמוס עקר על שורה של ידיעות מחמיאות או עוינות שאתר החדשות "וואלה" פרסם, או לא פרסם, עליו לפני כשני עשורים; ובין ניהול המערכה בעזה לספירה של בקבוקי שמפניה וסיגרים, שהגיעו או לא הגיעו למעון רה"מ בירושלים.

כעני בפתח

זה בלתי נתפס שלאורך חודשים, בשעה שראש הממשלה דן מדי יום עם שרים בכירים וראשי מערכת הביטחון בתכנון מהלכי המלחמה באיראן, הוא נאלץ לחזר כעני בפתח ולהתחנן בפני שופטיו לקצר דיונים ולהסתפק בשני ימי משפט בלבד בשבוע.

המשך קיומו של משפט נתניהו ב־21 החודשים האחרונים וחידושו עתה, אחרי מערכה מפוארת שישראל ניהלה מול איראן, כשברקע מתרחשת סדרה של אירועים טקטוניים משני עולם שנתניהו הוא בורג מרכזי וחיוני בהתהוותם, דומה אם תרצו לתרחיש אחר (דמיוני כמובן) שלא יעלה על הדעת.

תארו לעצמכם מצב שבו מדינת ישראל גוררת את בן־גוריון פעמיים ושלוש בשבוע למשך שעות ארוכות אל דוכן העדים, בשעה שצבאות סוריה, ירדן, עיראק ומצרים פולשים לארץ ישראל.

נתניהו אינו מעל לחוק. אבל במצבי חירום, כאשר מיצוי החוק פוגע בחברה, במדינה ובביטחונה, צריך לעשות אחת מן השתיים: חנינה - כאן הנשיא הרצוג נדרש כאמור ליצירתיות; ולחלופין - דחייה של המשפט, כפי שנהגו עם הנשיא סרקוזי בצרפת. סרקוזי עמד לדין רק אחרי שכהונתו כנשיא תמה. נתניהו, כמוהו, יוכל לעמוד לדין עם תום כהונתו, ורק אחרי שהציבור יחליט שאינו רוצה בו עוד כראש ממשלה.

סוף המשפט הרי בלאו הכי לא נראה באופק. לפחות על פי המסתמן עד כה, חלק מחומר הראיות נגד נתניהו "זוהם", והתביעה, לפחות בינתיים, מתקשה לשכנע את בית המשפט בחלק מהאישומים נגדו. כל זה עוד לפני שדיברנו על הליכי ההעמדה לדין של נתניהו, שלדעת רבים נגועים ברדיפה פוליטית.