התערבות נשיא ארה"ב בענייני אכיפת החוק בישראל היא לא פחות מאשר שערורייתית, ואף על פי כן היא גורם מזמן לדיון בנושא הסדר הטיעון האפשרי בעניינו של נתניהו, שכבר נדון שוב ושוב במהלך שנות משפטו.

אקדים ואומר: במצב הקיים, הסדר הפוטר את נתניהו בלא כלום יהווה פגיעה אנושה בשלטון החוק, כזאת שלא ידענו מאז ימי אלכסנדר ינאי. ועם זאת, ישנן סיבות טובות לסיום משפטו בהרשעה וענישה סמלית, שבצידה הסדר אכיף הכולל את התפטרותו ומניעתו מהתמודדות בבחירות הקרובות.

הרקע המשפטי לכך הוא שיבוש משטרי. בישראל, בניגוד למקובל במדינות המערב, יכול יועץ משפטי בלתי פוליטי להביא במשיכת קולמוס להחלפת השלטון. הוא רשאי להגיש כתב אישום בעבירות חמורות ללא בקרה חיצונית או שיפוטית מוקדמת (בשונה מהנהוג במרבית הדמוקרטיות), ולכאורה גם להורות כי התוצאה של אישום כזה תהיה החלפת השלטון ללא הליך הדחה בידי גורמים ציבוריים או שיפוטיים. עוצמה בלתי מפוקחת כזאת מזמינה ניצול לרעה.

לעולם לא נדע אם יעקב נאמן המנוח צדק בטענתו שהיועמ"ש בן יאיר הגיש נגדו כתב אישום (שממנו זוכה לבסוף) כדי לסכל את מינויו לשר המשפטים ממניעים אישיים; אולם דבר אחד אנחנו יודעים אל נכון – במדינות מערביות אחרות השאלה לא היתה מתעוררת כלל, משום שסמכויות התביעה מרוסנות יותר.

את הליקוי המשטרי הזה, אשר עצם קיומו פוגע באמון בהליכים משפטיים נגד פוליטיקאים, ראוי לתקן, או למצער לאזן באמצעות הפעלה זהירה של שיקול דעת ענייני.

לעסקה מהסוג הזה יש תקדים, כמובן – העסקה שרקם היועמ"ש דאז אהרן ברק עם יצחק רבין ז"ל. כיום רבים נוטים להציג את הפרשייה ההיא באופן המגמד אותה, אולם אין להקל בה ראש. הסיבה שידוע לנו מעט מדי על הפרשה ההיא נובעת מכך שהסטנדרטים של שלטון החוק היו נמוכים בהרבה בשנות ה־70.

התיק הסתיים בהמרת החשד בתשלום כופר בגלל עבירה בחוק הפיקוח על המטבע – בסמכות שר האוצר בממשלתו של רבין, ולא נערכה בו חקירה של ממש. ידוע שמקור הכספים, שהתגלו בחשבון מס שהוסתר בידי קרוב משפחה של אשתו של רבין, היה יצחק רבין עצמו, שכן איש לא טען כי מדובר בכספים שלאה רבין הרוויחה מעבודה מחוץ לבית.

התנגשות אינטרסים רבי עוצמה

עד היום איננו יודעים בוודאות מי בדיוק שילמו את הכספים לשגריר המכהן של מדינת ישראל, מדוע הם הוסתרו בחשבון בנק של קרוב, כיצד הוא קיבל כספים (בתמורה ל"הרצאות", לטענת אשתו) בהיותו עובד ציבור, ומדוע לא שולם מס הכנסה על התקבול (שגובהו היה כנראה כשווי דירה בתל אביב) בשום מדינה.

הסיבה שאיננו יודעים זאת היא לא פחות ממדהימה בסטנדרטים בני זמננו – ראש הממשלה החשוד לא זומן לחקירת משטרה ואיש לא הטיח בפניו את השאלות הללו. היועמ"ש חשב שדי בהתפטרותו, וההתפטרות לא הפריעה לו לשוב לאחר זמן ולהיבחר כראש ממשלה.

המשך ניהול משפט נתניהו, שנראה כי מלאכתה של התביעה איננה קלה בו, מסב נזק עצום לחברה הישראלית.

המשפט מהווה מוקד של קיטוב והתנגשות אינטרסים רבי עוצמה, איננו מוסיף אמון רב ליכולת המערכת השיפוטית לקבוע ממצאי עובדה באופן מהימן, ומונע עיסוק ציבורי בשאלות חשובות בהרבה מעניינו האישי של אדם זה או אחר. משום כך, בהינתן שאף אחד מהפתרונות למצב הנוכחי אינו אידיאלי, נראה שסיום הסאגה הזאת בהסדר הוא הרע במיעוטו.

פרופ' רון שפירא || על הסדר טיעון במשפט נתניהו