אברהם ארליך רצה להרצות בכנס על סכנות הבינה המלאכותית, אך בדרך הפך בעצמו לדוגמה חיה למה שיכול להשתבש.
הכל התחיל כאשר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ארגנה כנס יוקרתי בנושא "בינה מלאכותית ומחקר: שימושים, סיכויים, סכנות". ארליך, שרצה להשתתף בכנס כמרצה, הגיש בקשה לאקדמיה, אך זו נדחתה.
ארליך לא ויתר והחליט לפנות לבית המשפט. תחילה הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בצירוף בקשה לצו ביניים שיאסור על קיום הכנס ללא שילובו כמרצה. כשבקשתו נדחתה, הגיש בקשה לעיון חוזר, שנדחתה גם היא.
לאחר מכן, החליט ארליך להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. אך במקום לפנות לעורך דין, בחר להסתייע בכלי בינה מלאכותית לניסוח הבקשה המשפטית. הבינה המלאכותית "המציאה" עבורו פסקי דין שלא היו ולא נבראו, והכניסה לבקשתו אזכורים משפטיים דמיוניים.
המשנה לנשיא בית המשפט העליון, נעם סולברג, מיד הבחין בבעיה והדגיש את האירוניה שבמצב: "כפי שנזכר לעיל, עניינו של הכנס שבו חפץ המבקש לשאת דברים, הוא בין היתר בסכנותיה של הבינה המלאכותית. אכן, אחת מסכנות אלה התממשה בבקשת המבקש: הלה, אשר אינו מיוצג, ציין באופן ברור והוגן, כי נעזר בבינה מלאכותית לצורך בקשתו, כאשר עיון בבקשה מלמד, כי זו לקתה בשל כך ב'הזיות בינה מלאכותית' – נזכרו בה 'פסקי דין' רבים שכלל לא באו לעולם".
למרות שארליך היה הגון והודה בשימוש בבינה מלאכותית, ואף ביקש שטעויות "טכניות" יחשבו לטעויות בתום-לב, השופט סולברג קבע נחרצות: "בקשה כאמור, אין בה מזור לבעיות הבינה המלאכותית ההוזה".
השופט אף הוסיף אזהרה לציבור: "על הפונים לבית משפט זה, מיוצגים ושאינם מיוצגים כאחד, מוטל הנטל לבחון כי התקדימים אליהם הם מפנים – שאינם עניין 'טכני', כי אם הרוח הפועמת בכתבי הטענות – אכן קיימים".
הכנס המדובר יתקיים היום כמתוכנן, ללא השתתפותו של ארליך, שנאלץ גם לשלם 500 שקלים הוצאות משפט. אירוניה זו - שאדם המבקש להזהיר מפני סכנות הבינה המלאכותית נופל בעצמו קורבן לאותן סכנות - לא נעלמה מעיני השופט, שסיכם וציטט מהתלמוד הבבלי: "תוכו אכל, קליפתו זרק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו