בית המשפט: לשפר תנאי מעצר של חשוד בריגול למען איראן

שופט בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, דרור ארד-אילון קבע באחרונה, כי יש לשפר את תנאי כליאתו שלאשר בנימין וייס, עציר ביטחוני הנמצא במעצר מאז ספטמבר 2024. וייס נעצר בחשד לקיום מגע עם סוכן זר מאיראן וביצוע משימות שונות כגון צילום, הסרטה ומעקב אחר מדען ישראלי בתמורה לתשלום, עבירות שלפי כתב האישום נעברו במהלך מלחמת "חרבות ברזל".

במשך חודשים ארוכים הוחזק וייס בתנאים מגבילים במיוחד. בעתירתו טען כי הוא מצוי במעצר ללא קשר טלפוני עם עורכי דין או בני משפחה, וכי לא הותרו ביקורים של בני משפחתו למעט ביקור יחיד של רעייתו לפני כשלושה חודשים. עוד התלונן שאין ברשותו טלוויזיה, רדיו, או יכולת לרכוש מוצרים בקנטינה, כולל מזון ומוצרי היגיינה בסיסיים. וייס שהה 23 שעות ביממה בתא, כשבכל יציאה ממנו נכבל באזיקים מאחורי גבו, עיניו כוסו בפלנלית, ועד לאחרונה אף נדרש להלך כשהוא כפוף.

שב"ס הצדיק את המגבלות החריגות בהוראת שעה שהתקין נציב בתי הסוהר סמוך לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, אשר הוארכה מעת לעת לגבי אסירים ביטחוניים בלבד. לטענת השב״ס, הסיכון העולה מאסירים ביטחוניים מחייב צמצום הקשר שלהם עם העולם שבחוץ.

השופט ארד-אילון קיבל חלק מטענות העותר. בפסק דינו הורה לשב"ס להעמיד לרשות וייס את ספרי הקודש והתפילין שהיו ברשותו בבית הסוהר הקודם, וכן לקבוע הסדר שיאפשר לו שימוש בדפים ובכלי כתיבה הנחוצים להכנת הגנתו המשפטית. בנוסף, עד להשלמת בירור טענותיו בדבר תזונה לא מספקת, יקבל העציר תוספת יומית של מחצית כיכר לחם וממרח, והשב״ס יקבע הסדר שיאפשר לו לרכוש לפחות מוצרים חיוניים במרכז המכר.

באשר לסוגיית הכבילה, כיסוי העיניים והדרישה להליכה בכפיפה, ביקש השופט מהשב״ס, להשלים את תשובתו תוך התייחסות לסמכות ולמידתיות. בה בעת, דחה את בקשות העותר להארכת זמן המקלחת מעבר ל-7 דקות ביום, לטיפול קבוצתי, ולאפשרות לשוחח טלפונית עם בני משפחה.

בפסק דינו מתח השופט ארד-אילון ביקורת על ניסוחה הכללי של הוראת השעה, הקובעת באופן סתמי שיש "לצמצם למינימום" את "פעילויות השגרה", מבלי לפרט מהן אותן פעילויות ומבלי לבחון את הקשר הסיבתי בין הסיכונים לבין המגבלות המוטלות. "עם חלוף כשנה ומחצה מהתקנת הוראת השעה... אפשר שיש מקום לבחון את התאמתן של המגבלות, ככל שעודן דרושות במלואן או בחלקן, ביחס לכל קבוצה של אסירים ביטחוניים, בהתאם לסיכונים שעולים ממנה ולמאפייניה", כתב.

פסק הדין, מדגיש את הצורך באיזון ראוי בין צורכי הביטחון לבין שמירה על זכויות יסוד של עצורים, תוך הזכרת העיקרון כי "חומות הכלא אינן מפרידות בין העציר לבין כבוד האדם". השופט ציין כי "אף אם מיוחסות לעותר עבירות חמורות נגד ביטחון המדינה, שלפי המיוחס נעברו בזמן מלחמה מהקשות שידענו... אף כאשר חמתו של הציבור בוערת, מצווים העושים במלאכה לראות לנגד עיניהם את הוראות החוק ואת תפיסות היסוד של כבוד האדם הכלולות בו".

דיון המשך בעתירה נקבע לאחר שהשב״ס ישלים את תשובותיו בנושאים שהוגדרו בפסק הדין.