עורך עיתון ג'רוזלם פוסט נעצר; איפה היועמ"שית?

אם היתה בישראל יועצת משפטית לממשלה שממלאת את תפקידה, או פיקוח אזרחי פוליטי נאות על המשטרה, מעצרו וחקירתו של צביקה קליין לא היו מתרחשים. מדהים שבית המשפט החליט להשאיר אותו במעצר בית. מעצרו של עורך ה"ג'רוזלם פוסט" בוודאי כבר עושה רושם רע בעולם היהודי.

כשמדובר בקטאר, כדאי להזכיר שנציגי מועצת העיתונות באו במיוחד לכנסת כדי להציג טיעונים נגד החוק שמטרתו להביא לסגירת רשת "אל־ג'זירה" בישראל. זה היה רק בשנה שעברה. כמו גלי צה"ל והתאגיד, כך גם "אל־ג'זירה", רשת ההסתה הקטארית המפיצה תעמולת חמאס, זכאית ליהנות מחופש העיתונות בישראל.

בזמנו, כשנחקר כתב "הארץ" אורי בלאו בפרשת ענת קם – שבה אכן היו ריגול ופגיעה חמורה בביטחון המדינה – יצאה מועצת העיתונות להגנתו של בלאו: "אין זה מן הראוי להגיש כתב אישום נגד עיתונאי שהחזיק מסמך סודי במהלך מילוי תפקידו העיתונאי". בלאו היה מודע להסתבכותו בעבירה, ולכן לא שב מנסיעתו בחו"ל. הוא חזר כעבור שנתיים (ב־2010) לאחר הסדרים שעורכי דינו הגיעו אליהם בעניין מסמכי המחשב הסודיים.

מה שיותר מעניין זה שלמרות הפרשה החמורה, ראש השב"כ דאז יובל דיסקין הבין שיש משהו מאוד חריג בחקירה נגד עיתונאי. הוא מצא אז לנכון לזמן קבוצה של עיתונאים כדי להסביר להם בדיוק את העובדות והמהלכים השונים. הוא לא הצטדק ולא נרתע, אבל הוא חשב שהנושא מצריך הסבר בהקשר של מדינה דמוקרטית שקיים בה "חופש העיתונות".

בין החוק לאוטונומיה

עורכים מוצאים את עצמם לעיתים מתמרנים בין מידת שיתוף הפעולה עם רשויות החוק לבין שמירת האוטונומיה של כתבים או צלמים שלא יוצאים למילוי תפקידם כדי שהחומרים שלהם ישרתו את המשטרה או את השב"כ. לפעמים כתב מנצל את זהותו המקצועית כדי לבצע פעילות שהיא במהותה מאבק פוליטי. האם המערכת מאשרת לו לקבל תעודת עיתונאי ככיסוי לפעילותו?

ברור שיש הבדל מהותי בין שליחות עיתונאית שכרוכה גם בעבירה על החוק לבין עיתונות שיש בה ממד של יחסי ציבור. האינטואיציה היא להגן על השליח העיתונאי שעבר על החוק, אבל גם תדמית העיתונאי היא חלק מהמקצוע.

אורי אבנרי העיד בספרו "אויבי, אחי", כי היה מודע שיש סעיף בחוק נגד "מגע עם האויב" השקול כנגד ריגול. הוא לקח איתו את צלמת העיתונות ענת סרגוסטי ואת הכתבת שרית ישי־לוי דרך מחסומים של סורים עצבנים ומחסומי מחבלים של אש"ף כדי להגיע למקום המסתור של יאסר ערפאת בביירות, בעיצומה של מלחמת של"ג. הציבור לא אהב לראות את הצילומים שבהם נראה ערפאת מרעיף את אהבתו על ילדים.

נוהלה נגד אבנרי חקירה, אבל לא זכור שהוא נעצר. בסוף שנות ה־50 איסר הראל רצה לעצור את אבנרי. "מנחם בגין גילה כי הממונה (הראל) פנה אליו בשמו של בן־גוריון, וביקש ממנו את הסכמתו לכליאתי במעצר מנהלי כסוכן סובייטי", העיד אבנרי, "בגין סירב וסיכל את המזימה".