צדק מאוחר: שילם יותר מ-200% מעבר לחוב המקורי - ועדיין נותר חייב; השופט הורה לסגור את התיק

לאחר שגם אחרי שבעל חוב שילם יותר מ-200% מחובו הוא עוד נותר חייב כ-50% מעבר לחוב, רשם ההוצאה לפועל בראשון לציון שם קץ לסאגה והורה באחרונה על הפחתת ריביות בסך 125 אלף שקלים וסגירת תיק שניהלה עיריית לוד נגד חייב במשך 15 שנה.

מדובר בתיק הוצאה לפועל שנפתח בשנת 2010 על סמך פסק דין בסך 87,906 שקלים. במהלך השנים החייב שילם יותר מ-200% מסכום החוב המקורי (כ-164 שקלים), אך עקב ריביות שהצטברו החוב המשיך לתפוח ועמד על 125 אלף שקלים. הזוכה טענה בתגובתה כי החייב בעל נכס מקרקעין, וכי ההוצאות גבוהות יחסית לאדם יחיד, וכן שנתפסו כספים בחשבון הבנק של החייב ויש לממשם.

ההחלטה התבססה על סמכות הרשם להפחית ריביות לפי סעיף 81-א'4 לחוק ההוצאה לפועל, ועל רקע שינויי חקיקה ומגמות בפסיקה המאפשרים הקלה על חייבים במקרים המתאימים.

הרשם, יחיאל נויזיץ, קבע כי נסיבותיו של החייב וכן לאור השינוי במגמות החוק והפסיקה בסוגיות האמורות, תוך הרחבת מארג הטעמים המיוחדים, הטעמים השונים בתיק זה מצטברים לכדי טעמים מיוחדים שבגינם יש להפחית את הריביות הנצברות בתיקים, ואף לאור טעמים מיוחדים אלו יש להפחית אף חלקים מהריבית הבסיסית בתיק אשר הצטברו בתיק זה.

שילם את כל החוב המקורי

בין הטעמים המיוחדים שמנה הרשם בהחלטתו, העובדה שהחייב שילם את מלוא קרן החוב המקורית ואף יותר מ-200% ממנה, מצבו הרפואי והאישי של החייב (סוכרת, לחץ דם, כאבים כרוניים, לקויות שמיעה), משך הזמן הארוך שחלף מפתיחת התיק (כ-13.5 שנים) ועמידת החייב בתשלומים במשך רוב התקופה. מכיוון שמדובר בתיק יחיד של החייב בהוצאה לפועל, סגירת התיק תאפשר שיקום החייב והשקעת משאבים בטיפולי בריאות, וכן מהטעם שלפיו הפחתת הריביות תסייע לסגירת התיק.

טעם משמעותי שאליו התייחס הרשם בהחלטתו הוא התנהלות הזוכה (עיריית לוד) שלא בחנה אפשרויות להקל על החייב למרות היותה רשות ציבורית. "אני מוצא בתגובת הזוכה ועמדתה אשר הוגשו לתיק, ואף בהתנהלותה אל מול החייב, מידה מסוימת של פגם בהתנהלות... ידועה עמדת הפסיקה, כי על רשות מינהלית / ציבורית, מוטלת חובת תום לב מוגברת.

"יש לחתור לכך שיתקיים איזון כלשהו במאזן הכוחות בין צדדים לתיק הוצל"פ. בתיקי הוצאה לפועל רבים אין איזון בין הכוחות, במרבית התיקים הזוכים מיוצגים ואילו החייבים אינם מיוצגים. כך, שמטבע הדברים, קיים חוסר איזון בסיסי בין הצדדים. קל וחומר כאשר עסקינן בזוכה 'חזק' שהינו רשות, או זוכה 'מוסדי', אל מול החייב (בפרט כאשר אינו מיוצג) אשר כוחו אינו משתווה ואף אינו מתקרב לכוח הזוכה".

הרשם הדגיש ביחס למקרה הנוכחי, כי "כאשר חייב פונה לרשות בבקשת עזרה / בירור על פריסה או מתן אופק לסיום החוב, ומנתוני התיק עולה כי החייב פנה מספר פעמים לפקידי הרשות, וכאשר עסקינן בתיק שבו החייב שילם יותר מ-200% מגובה עילת החוב, על הרשות לבחון בלב פתוח ובנפש חפצה האם ניתן להקל על החייב, להעבירו לוועדת פשרות, לבחון נוהל מחיקת חובות, פנייה לוועדת הנחות או כל דרך אשר תסייע לחייב לסיים החוב ולא להנציחו. שכן, ה'אינטרס' הפרטי להתפיח כיסו של הזוכה לא מתקיים כאן. נהפוך הוא, האינטרס הציבורי הינו השבת החייב למעגל האזרחים הנורמטיביים".

לאור האמור, קבע הרשם כי בהתאם לסמכותו מכוח חוק ההוצאה לפועל הוא מוצא לנכון להורות על הפחתת מלוא יתרת הריביות אשר נצברו בתיק, ומשכך איפוס החוב בתיק וסגירתו.