חצי שנה ללא נציב תלונות על שופטים: בבתי דין רבניים "לוחצים נשים ל'פשרות' תחת איומים"

מערכת המשפט הישראלית נמצאת במשבר פיקוח חסר תקדים. מזה חצי שנה, מאז פרישתו של נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אורי שהם, נותרו אזרחי ישראל ללא כתובת להגשת תלונות על שופטים ודיינים.

שר המשפטים יריב לוין מצוי במאבק מול מערכת המשפט ושופטי העליון על מינוי נשיא לעליון ומינויים בוועדה לבחירת שופטים, ומקדם יחד עם ח"כ שמחה רוטמן הצעת חוק להעברת סמכות בחירת הנציב מהוועדה לבחירת שופטים לידי חברי הכנסת - מהלך שמעלה נגדו ביקורת על פוליטיזציה של התפקיד.

ובהיעדר נציב תלונות ציבור, אין כתובת רשמית להגשת תלונות על מחדלים, עיכובים בפסקי דין, או התנהלות בעייתית של שופטים ודיינים. "ישראל היום" חושף שורה של עדויות מטרידות, במיוחד מנשים המתדיינות בבתי הדין הרבניים.

העדויות שהגיעו למערכת מתארות מגוון הפרות: החל מעיכובים ממושכים במתן פסקי דין בניגוד לחוק, דרך התנהלות פוגענית של דיינים כלפי מתדיינות, ועד להפעלת לחץ בלתי סביר להסכמי פשרה. בין היתר דווח על שימוש בילדים כאמצעי לחץ, קבלת החלטות המושפעות מדעות קדומות, הקלטות דיונים ללא ידיעת הצדדים, ואי רישום פרוטוקולים כנדרש. ובהיעדר נציב תלונות, אין מי שיחקור ויטפל בהפרות חמורות אלה.

"מרגישה שאני כלואה פעמיים"

סיפורה של מ', בת 47, ממחיש את חומרת המצב. כמסורבת גט מזה 7 שנים, היא נאלצת להתמודד עם בעל המתנה את מתן הגט בדרישה לקבל את דירת המגורים. למרות שלפני שנה ניתן פסק דין המחייב את הבעל במתן גט, כשהגיעה מ' לדיון בבקשה להטלת סנקציות, נתקלה בסירוב של הדיינים להטלת סנקציות על הבעל וללחץ עליה לוותר ולהיעתר לדרישתו.

"אני לא מאמינה שבשנת 2024 אני צריכה לקנות את החופש שלי ולוותר על כל מה שיש לי", היא אומרת בכאב. "זה לא מפריע לדיינים להגיד לי לוותר. ממש ללחוץ עלי. הגעתי לדיון וכל כך קיוותי שיגמר כבר הסיוט הזה, והדיינים אפילו לא דרשו ממנו לתת גט. אם הם לא לוחצים על סרבני גט, אז מה התפקיד בית הדין? אני תקועה בהרכב דיינים הזה, תלויה בהם והם לא עוזרים לי. מרגישה שאני כלואה פעמיים".

ברכה טוקר, אם לחמישה ילדים מאזור ירושלים, נאבקת במערכת כבר ארבע שנים. "אני מוכת האלימות של בית הדין כבר ארבע שנים," היא מספרת. "אני אמא לחמישה, ללא פסקי דין על מזונות, מחציות, רכוש ומשמורת. למרות המלצת תסקיר שנתנה כבר מלפני שנתיים." טוקר מסבירה את המלכוד החוקי: "חלק מהחוק הוא שאי אפשר לפנות לבית הדין הגדול כל זמן שאין פסקי דין, ואי אפשר לפנות לבג"ץ כל עוד אין פסק דין. ועכשיו גם אין למי להתלונן."

פ' מהצפון מוסיפה נדבך נוסף לתמונה העגומה. היא ממתינה שמונה חודשים לפסק דין בעניין גירושיה, הרבה מעבר ל-45 הימים הקבועים בחוק. "אני תלויה בין עולמות, לא פה ולא שם. מחכה להשתחרר כבר מנישואין האלה ולא יכולה להתקדם," היא מעידה.

עו"ד שיר לביא זנאתי, מנהלת המחלקה המשפטית בארגון "מבוי סתום", מדגישה את חומרת המצב דרך מקרה של מסורבת גט נוספת. היא מתארת כיצד במקום לחייב בעל סרבן לתת גט, הדיינים מפעילים לחץ על האישה לוותר על זכויותיה. "המציאות הזו מאפשרת לדיינים להתנהל באופן אסור, לעכב החלטות, לדחות דיונים שוב ושוב וללחוץ נשים ל'פשרות' סחטניות תחת איומים כבדים," היא מסכמת.

"עד שילבינו שערות ראשך"

ניקח לדוגמא את ח', שבעלה אמר לה ולבית הדין שוב ושוב - ממני לא תקבלי גט עד שבננו יגיע לגיל 18 (כאשר הוא בן 3) ולא יעזור דבר. במקום לחייב את הבעל לתת את הגט בכל הכלים שעומדים לרשותם, הדיינים העדיפו, בניגוד לדין, ללחוץ באופן לא סביר על ח', שתוותר על דברים שהבעל מעולם לא דרש - לוותר על החובות שלו כלפיה, לוותר על זמני שהות, לוותר על מזונות הילד שנפסקו לו כדין בבית המשפט, להעביר את כל התיקים מביהמ"ש לענייני משפחה אל בית הדין לצורך שיפוט מחודש על ידם ועוד- יחד איתנו, היא עמדה איתן ולא ויתרה על דבר.

כשח' עמדה על זכויותיה וזכויות בנה וסרבה להסחט על ידי בית הדין, צעק לעברה הדיין "אין לך שום שיקול דעת" "את הזיה" ודיין שני אמר "אם את מסרבת אז תשארי עגונה עד שילבינו שערות ראשך", אני זכיתי לקיטונות על תפקודי כעורכת דין בלתי מקצועית שלא מוכנה לכופף את הלקוחה שלה ולא 'מבינה את תפקידה'. כמובן שפרוטוקולי הדיונים נערכים כך שכל ההשמצות מושמטות.

כל אלה הן עילות לתלונה בפני הנציב, אך הנציב כיום נעדר, ואין למי לפנות ואין למי להתלונן. בעלי דין ימשיכו לסבול ללא כתובת לפנות אליה. המציאות הזו מאפשרת לדיינים להתנהל באופן אסור, לעכב החלטות, לדחות דיונים שוב ושוב וללחוץ נשים ל"פשרות" סחטניות תחת איומים כבדים"