הרפורמה המשפטית חוזרת? הצדדים ניצים, בג"ץ יכריע - והציבור יפסיד

המחלוקת בין היועמ"שית גלי בהרב-מיארה לבין הממשלה על דרך מינויו של נציב שירות המדינה אינה עוד התכתשות בין שני ניצים נעדרי אמון הדדי, כמו למשל במינויים למל"ג או ליו"ר הרשות השנייה.

הפעם זהו אירוע שבשני הצדדים מדברים עליו כמלחמה בפאתי עיר הבירה. אנשי היועמ"שית מכנים זאת בשיחות סגורות "שיאה של ההפיכה המשטרית". ואילו בקרב השרים מכנים זאת "המוצב האחרון לעצמאות הממשלה בתחום המינויים".על מה בעצם נסוב הוויכוח? מזה עשרות שנים שראש הממשלה, באמצעות החלטת הממשלה, הוא מי שממנה אדם לתפקיד נציב שירות המדינה - כך לפי חוק שירות המדינה. נציב שירות המדינה הוא שומר סף קריטי, ניגע בכך מיד. דווקא בשל כך אופן המינוי חריג ביותר למינויים של שומרי סף אחרים שבהם הממשלה אינה יכולה למנותם באופן חופשי.

בשנת 2018 החליטה הממשלה כי נציב שירות המדינה הבא ייבחר בדרך אחרת. איזו? נכתב כך: "הממשלה תידרש לנוהל שיגובש על ידי היועמ"שית". הממשלה, כדרכה, לא התארגנה לקראת סיום תפקידו של הנציב הנוכחי, פרופ' דניאל הרשקוביץ', ואילו היועמ"שית שנערכה הפתיעה כאשר הניחה נוהל מגובש שבו מדובר על ועדת איתור בראשות שופט ביהמ"ש העליון בדימוס, שלא ניתן למנות את החברים בה ללא הסכמת היועמ"שית.

התפקיד הכי משמעותי אף שהחלטת הממשלה מ-2018 אמרה כי הממשלה "תידרש" למתווה שיוצע לה, היועמ"שית במילים כאלה ואחרות רואה את הממשלה כמחויבת לקבל את המתווה החדש. אבל הממשלה כבר הודיעה שלא רק שאינה חייבת לקבל את המתווה החדש, אלא שיש בו קשיים משום שהוא "בשליטת משפטנים" - כך נכתב בעמדת הממשלה שכתב מזכיר הממשלה יוסי פוקס. שם מדובר על ועדת איתור בראשות שופט ביהמ"ש העליון בדימוס, שלא ניתן למנות את החברים בה ללא הסכמת היועמ"שית.

וזו העת לומר: נציב שירות המדינה הוא תפקיד משמעותי, אולי הכי משמעותי, לתפקודה התקין של המדינה עבור האזרח. הוא מי שאחראי על עובדי המדינה, טיבם ואיכותם. אם הזמנתם דרכון לקראת החופשה בחו"ל והוא הגיע באיחור רב ולכתובת אחרת מביתכם, זה מפני שנציבות שירות המדינה איישה את התפקידים הרלוונטים בכוח אדם נחות. לא רק זה, כנציגי הציבור ראוי לתת לפוליטיקאים דריסת רגל במינויים המשמעותיים בשירות המדינה. אלא שמעבר לתפיסות עולם ולאג'נדה של עובד הציבור, הוא חייב להיות מקצועי. נציב שירות המדינה יושב בכל וועדות המינויים של שומרי הסף במדינה, בימים אלה למשל הוא שותף בדיונים לגבי המועמד למשרת מפכ"ל המשטרה.

כשהממשלה מתנהגת כמו מפא"י

הממשלה הנוכחית מתנהגת כמו מפא"י בשעתה, שבה קריטריון הקירבה עולה על קריטריוני תפיסת העולם והמקצועיות של עובדי הציבור שהיא מבקשת למנות. כך למשל נעשה ניסיון למנות את מנכ"ל משרד רה"מ יוסי שלי ליו"ר הלשכה לסטטיסטיקה, פוטרו אנשי ההסברה של ישראל בעת מלחמה לפי פרסומים בגלל ששרה נתניהו דרשה, ורק בסוף השבוע פרסם העיתונאי העצמאי עמרי קלישר כי הממשלה מינתה לחברי המועצה להנצחת נשיאים וראשי ממשלה חבורת אנשים שלא ברור מה הקשר בין מקצועם לבין התפקיד אליו מונו.

בראיון בתכנית "קלמןליברמן" הודה השר דודי אמסלם ואף התגאה כי הוא ימנה רק את המקורבים לו, כמה שליבסקינד ניסה להסביר, הוא אפילו לא הבין מה הבעיה. וזה ניכר באופן שהוא מתעלל ברשות החברות. צריך לומר, גם משרד המשפטים לא ממש מצטיין בטוהר המכרזים בשירותיו. במשרד המשפטים מכהן כיום מנהל בכיר שנבחר בשנים האחרונות, כשהוא נעדר ידע בסיסי ביותר לתפקידו, כמו שמנהל רשות המיסים לא ידע מתמטיקה. איך זה קרה? קרה.

בימים כתיקונם היו יכולים לשבת אנשי היועצת ביחד עם נציגי הממשלה ולנסות להגיע למתווה מוסכם. אם נשיאות המדינה לא הייתה צ'ופר לפוליטיקאים חסרי הכישורים של הכנסת לסוף עונתם הפוליטית, אולי נשיא המדינה יכול היה להתערב ולהניח את כובד משקלו. אלא שהימים אינם כתיקונם, וחוסר האמון לא ניתן לגישור. והתסריט כתוב מראש, הסוגיה תגיע לבג"ץ ושם כולם יצאו מנצחים: בג"ץ יכריע ויצבור עוד כוח, הממשלה תוכל להסיר אחריות, והיועמ"שית תביא ניצחון במגרש הביתי. רק הציבור כרגיל יפסיד.