ישראל ביקשה להישפט על בסיס מאמצי הסיוע שלה - אך לא בטוח שזה יספיק הפעם

בהחלטתו הקודמת של בית הדין הבינלאומי האג חלקו בשאלה השופטים כיצד יש לנתח את המצב בעזה וכנגזרת ממנו את החלטות בית הדין: האם לפי מבחן התוצאה של מצב האוכלוסיה או לפי מאמציה של ישראל להטיב עם האוכלוסיה האזרחית.

לפי האו"ם וארגונים בינלאומיים, בעזה שורר משבר הומניטארי. גם אם לא מקבלים את הנתונים באשר להרוגים ולרעב, ורק השבוע האו"ם תיקן את הנתון והוריד בחצי את מספר ההורגים, הרי שדי לראות את היקף ההרס כדי להבין את המצב ברצועה. השאלה היא לגבי עוצמתו של המשבר בלבד.

גם אם יוצאו הצווים להפסקת הלחימה, לא יהיה מדובר בקביעה שישראל מבצעת רצח עם - אלא ניסיון להגן על אוכלוסייה מפגיעה קיצונית שיכולה לכאורה בהמשך להגיע לכדי רצח עם. כפי שהציגה ישראל להאג, היא פועלת בשני מישורים עיקריים כדי להטיב עם האוכלוסיה העזתית: היא שומרת על טהר הנשק ומאפשרת כניסה של אלפי משאיות סיוע הומניטארי ביום, עד כדי כך שארגוני הסיוע הבינלאומיים הפועלים בעזה לא עומדים בקצב החלוקה.

על אף מאמציה הכבירים, טוענת ישראל, הרבה מן הנזק שהאוכלוסייה סובלת - הוא הכרח. צוות ההגנה הדגיש שוב ושוב כי ישראל מנהלת מלחמת אין ברירה שחמאס בחר לפתוח בה, זאת בניגוד למלחמות אחרות כמו הפלישה הרוסית לאוקראינה. ישראל מבקשת להגיד לשופטים: אין אפשרות להשלים עם קיומו של חמאס אחרי 7 באוקטובר והפסקת המלחמה כעת היא תשאיר בשבי את החטופים.

צוות ההגנה אמנם לא אמר זאת במפורש, אולם זה היה המסר הברור: הפגיעה בלתי נמנעת מטבעה של מלחמה. לכן, על בית הדין לשים דגש רב יותר על מאמצי ישראל מאשר על מבחן התוצאה.

בהחלטת בית הדין לפני כחודש כתב השופט אהרון ברק שאם טענות הן לגבי מבחן התוצאה ההומניטרי בעזה - הרי שלמצב ההומניטרי אחראי גם ארגון חמאס, שמשתלט על הסיוע, מונע גישת האזרחים אליו ופועל מתוך האוכלוסייה, ובכך לא ניתן להאשים את ישראל. "המפתחות לסיום המלחמה נמצאים בידי חמאס", כתב ברק. אולם, אותה הכרעה התקבלה ביתרון של שני שופטים בלבד למתנגדים להוצאת הצווים - וגם אלה שהתנגדו מתחו ביקורת על ישראל. במצב בו נשיא בית הדין הוא נציגה של מדינת לבנון, אשר בדומה לעזה נשלטת בידי ארגון טרור חיזבאללה שנלחם בישראל, לא בטוח שטענות ההגנה של ישראל יספיקו הפעם.