דלת מסתובבת בבית המשפט: תקף שני שוטרים וזוכה

מעצר לא-חוקי שביצעו שני שוטרים הוביל לזיכוי נאשם מעבירה של שימוש בכוח למניעת מעצר, זאת אף שהנאשם היכה באגרוף אחד מהם ודחף מפתח לעבר חזהו של שוטר אחר.

על פי כתב האישום שהוגש נגד החשוד, בגין עבירת שימוש בכוח או איומים למנוע מעצר, השוטרים הגיעו אליו לאחר ש"הבהיל נערה וסייעת בגן סמוך". המתלוננות מסרו זיהוי שלו, והשוטרים ראו אותו נכנס לבניין מגוריו. לאחר בדיקות עם הדיירים, הם הגיעו לדירת החשוד, שכבר היה מוכר להם. החשוד ואמו פתחו להם את הדלת. אחד השוטרים ערך לחשוד תשאול, בעוד שהשני יצא להמשיך באיסוף מידע לחקירה.

השוטר שנותר עם החשוד שאל אותו, בין השאר, מה עשה ליד גן הילדים, מדוע שוחח עם ילדות בגן, מדוע רדף אחרי נערה בת 15 והאם הוא משתמש בסמים. לאחר כשש דקות של שאלות, ניסה החשוד לפתע לפתוח את דלת דירתו ולעזוב את המקום. השוטר אמר לחשוד שהוא עצור ואחז בידו כדי למנוע ממנו להיכנס לדירה. בתגובה, חבט החשוד בשוטר, שהזעיק בקשר את חברו. כאשר הגיע השוטר השני וניסה לסייע בהשתלטות על החשוד, תקף אותו החשוד באמצעות מפתח שדחף לעבר חזהו.

ללא עילת עיכוב

עו"ד יעל פינקלמן, שייצגה את החשוד מטעם הסנגוריה הציבורית, טענה בין השאר כי לשוטרים לא היה יסוד סביר לחשד לעבירה. לדבריה, המשטרה הוזעקה למקום בשל "מעשה תימהוני" יותר מאשר בשל ביצוע עבירה. לכן, לשוטרים לא היתה עילה לעיכוב החשוד וגם לא עילת מעצר.

כמו כן, טענה הסנגורית, השוטרים לא הודיעו לחשוד שנאסר עליו לעזוב את המקום. בהיעדר עילה - לא היתה הצדקה להגביל את תנועתו של הנאשם, והשוטר הפעיל כלפיו שימוש בלתי-חוקי בכוח לצורך מעצר שבוצע שלא כדין. עוד טענה עורכת הדין כי הנאשם "התנגד באופן סביר למעצר".

השופטת נעה תבור קיבלה את דברי הסנגורית וציינה בהחלטתה כי אמנם הנאשם הוא החשוד שעליו דיווחה הסייעת, אולם היא מזכה אותו, משום שהמעצר לא היה חוקי.

השופטת הבהירה כי אם היו השוטרים מודיעים לנאשם שהוא מעוכב, אזי המעצר היה חוקי, משום שהיה בא לאחר ניסיון להפסיק עיכוב של המעצר מצד החשוד. "בהיעדר הודעה על עיכוב (אף שהיה לשוטרים מלוא הסמכות לעכב ואף לעצור מלכתחילה), אסור היה להם לעצור רק בשל הפסקת העיכוב", כתבה השופטת בהחלטתה.

השופטת גם ניתחה את עבירת השימוש בכוח או באיומים כדי למנוע מעצר, וקבעה כי התקיים היסוד של שימוש בכוח, אולם לא התקיים היסוד של מעצר חוקי, המורכב מעילת עיכוב/מעצר, שוטרים המזדהים כדין והודעה על עיכוב או מעצר. "החלק השלישי של הודעה על העיכוב לא התקיים, כיוון שהשוטרים היו סבורים שאין בכך צורך, מאחר שעדיין היו עסוקים בבירור האירוע. מרגע שלא הודיעו לחשוד על עיכובו, זכותו היתה להיכנס לבית, ומעצרו בגין כך לא היה חוקי. משאין מעצר חוקי, לא מתקיימים יסודות העבירה והוא זוכה", כתבה השופטת.

על האפשרות להרשיע את הנאשם בהפרעה או בתקיפת שוטר אמרה כי "הרשעה בעבירה אחרת צריכה להיות מידתית, ומאחר שהעבירה הראשונית היא עבירה של שישה חודשים, לא ראוי שבית המשפט יהיה קטגור יותר מקטגור וירשיע בעבירה חמורה פי כמה".