כיפת ברזל משפטית: ההגנה הישראלית בהאג השיבה מלחמה שערה לדרום אפריקה

עיתונאי פטריוט ישראלי יתקשה להתייחס לדיונים בהאג במידת האובייקטיביות המתבקשת במקצוע, וטוב שכך. אך יחד עם ההערה אפשר לסכם, אחרי פתיחה טובה ומדאיגה מאוד של התביעה הדרום־אפריקנית, הורגשה עדנת־מה עם הופעתו המרשימה של צוות ההגנה הישראלי. ככל שהדיון הוא משפטי בכלל, ולא דיפלומטי בכסות משפטית, הצוות נגע בנקודות הנכונות ואף השיב מלחמה שערה לדרום אפריקה עצמה. ועדיין, ההערכה היא שביה"ד ייעתר לבקשת התביעה להוצאת צו ביניים - ככל הנראה יהיה זה צו ביניים מרוכך שלא יפסיק את הלחימה, אך ייתכן מאוד שיגביל אותה.

כתב ההגנה הישראלי לא הותיר אבן על אבן וזיקק את המנדט המוסרי והמשפטי לפעולות הלחימה השונות של ישראל בעזה. בנוגע להתבטאויות הבכירים הישראלים, טענה ההגנה שמרביתם כלל אינם חברים בפורמים מקבלי ההחלטות. ולא רק זאת, אלא שהפורמים הללו, לרבות ראש הממשלה, גינו את ההתבטאויות הללו. התבטאויות אחרות כמו של שר הביטחון, למשל, אי אפשר לפרש אלא כהתייחסות להשמדת ארגון הטרור חמאס על פעיליו, ולא את האוכלוסייה האזרחית.

ההגנה הציגה פעולות רבות וענפות של ישראל לשיפור המשבר ההומניטרי, אך דייקה ואמרה שהמצב הוא גזירת הגורל שגזר ארגון חמאס על תושבי הרצועה. שופט ביהמ"ש העליון נעם סולברג ניסח זאת באחד מפסקי הדין בנוגע להחזקת גופות מחבלים בתמורה להשבת חטופים מעזה, כי פעולות אלה ואחרות "אין זאת אלא מן הפירות הבאושים של הטרור הרצחני, בעטיו של האויב האכזרי, שמוכרחים אנחנו כך לעשות". רוצה לומר: גם פעולות קשות וכואבות יש לפרש אותן כטובות וכהכרחיות. פרופ' מלקולם שואו דייק כשאמר שגם אם יימצאו הפרות של הדין הבינלאומי - אין שום בסיס עובדתי לצבר האשמות שמבסס אפילו חשש לרצח עם. בטח לא לכוונה כזאת.

נוסף על כך, ההגנה עסקה גם בהדיפת עובדות שהציגה התביעה. כך, למשל, דרא"פ טענה כי תושבי צפון הרצועה קיבלו התרעה של 24 שעות בלבד לעזוב את בתיהם לפני תקיפת ישראל את האזור. אלא שד"ר גלית רג'ואן, שהתבלטה בדיון בכישרונה ובאיכותה, הציגה כי ישראל הזהירה את התושבים שלושה שבועות לפני התקיפה הישראלית, עד כדי כך שלמעשה חשפה בפני חמאס את מוקדי התקיפה הראשוניים. זו דוגמה אחת, אך היו עוד.

פרצופה של דרא"פ

פרופ' שואו הציג עובדה חשובה, שלמען האמת גם בישראל נוטים לשכוח ממנה. "דרום אפריקה דיברה על כיבוש ואפרטהייד לפלשתינים בפרספקטיבה של 75 שנה, אך מדוע לעצור שם? מדוע לא ב־1922, בצהרת חבר העמים בהכרת תקומתה של ישראל או אף קודם לכן בהצהרת בלפור? בעצם מדוע לא 3,200 שנה קודם לכן עם כניסת שבטי ישראל לארץ?". במילים אחרות, התנ"ך מוסיף להיות הקושן.

המשנה ליועמ"שית למשפט בינלאומי, ד"ר גיל־עד נעם, שסיכם את טענות ההגנה, עמד על נקודה חשובה: החלטה שתקבע חשש לרצח עם לא רק שאין לה בסיס, היא למעשה שומטת מרגליה את אמנת האו"ם נגד ג'נוסייד. היא למעשה הופכת את האמנה לכתב חסינות לארגוני טרור שמבצעים בעצמם פעולות ג'נוסייד מוכחות, כפי שלמדנו על בשרנו ב־7 באוקטובר. יהיה זה עוול מוסרי בקנה מידה בינלאומי. דרום אפריקה, שממשלתה מורכבת מן החלוצים שהפילו את משטר האפרטהייד במדינה, יצאה למסע צלב נגד משטרים דומים בעולם. אלא שבדרך טעתה באופן קשה בניווט, לחצה את יד הנאצים האסלאמיסטיים חמאס ותוקפת את העם שממש לא מזמן ניצל בעצמו מרצח, שאיראן, חיזבאללה, חמאס ואחרים מעוניינים להשיב אותו אל המשרפות. משרפות ממש, כפי שעשו בקיבוץ בארי, למשל.

ד"ר גיל־עד נעם אמר כי החלטה שתקבע חשש לרצח עם לא רק שאין לה בסיס, היא למעשה שומטת מרגליה את אמנת האו"ם נגד ג'נוסייד. יהיה זה עוול מוסרי בקנה מידה בינלאומי

כאמור, כלל לא בטוח שהדיון הוא משפטי. ההערכה בקרב משפטנים רבים וגם בקרב הצוות הישראלי היא כי בית הדין ייעתר לבקשת התביעה ויוציא צו ביניים. ואולם, ואלה הבשורות החשובות יותר, רמת הדיון היום בכוחה להדוף צו שיפסיק את הלחימה בעזה, אפשרות שישראל אינה יכולה לסבול, ולהסתפק בצווים צנועים הרבה יותר. למשל, צו שמורה לישראל לפתוח בחקירה על התבטאויות שונות, צו שיורה על פתיחה מלאה של הרצועה לכניסת ציוד הומניטארי, צו שיגביל באופנים מסוימים את פעולות הלחימה או צו הצהרתי כללי שיורה לישראל לפעול על פי הדין הבינלאומי. עם רובם ישראל תוכל לחיות לגמרי.

איום אסטרטגי

הסכנה שבעצירת המלחמה השיבה את המשפט הבינלאומי לקדמת הבמה. המשפט הבינלאומי אינו דברי מליצה של שמאלנים גלובליסטיים, אלא יכול להוות איום אסטרטגי של ממש על ישראל. ישראל אינה שוכנת לבדה והיא חברה בקהילת העמים והמדינות המובילות בעולם ששלחו עם תחילת המלחמה משחתות - ורק השבוע תקפו את החות'ים בתימן שתקפו ספינות סוחר ישראליות. ראוי לדון במשפט הבינלאומי, הוא אינו מחייב, ראוי אף לבקר את הדרג המשפטי בטענות להגבלת פעולות הצבא, ועם זאת - מהשבוע ברור שכל זה נכנס לקונטקסט מאוזן הרבה יותר. גם השבוע התפקחנו.

הגנה על המדינה יכולה להיות עם קסדה ואפוד, והיא גם יכולה להיות בחליפה מעונבת ותחמושת טענות. כל מילות התיאור לא יהיו מופרזות כדי לשקף את חשיבותו הדרמטית של הדיון. בעוצמת הדיון הגורלי, אפשר היה להבחין מבעד לפניו של גיל־עד נעם, שנותרו חתומות ורק עיניו ממצמצות. האדם הזה, שלא שמעתם כנראה על אודותיו, יחד עם ד"ר רג'ואן, ד"ר טל בקר ואנשי הצוות האחרים, הם סיירת מטכ"ל שנשלחה לחלץ אותנו. אפשר להעלות כמה נקודות אפשריות לשיפור כמו הדגשה רבה יותר של טרגדיית החטופים הישראלית אך נראה שאינן קריטיות. עיתונאי אינו יכול לכתוב כך למושאי הביקורת, אך פטריוט ישראלי אינו יכול להימנע מכך: תודה לכם.