פרופ' אירווין קוטלר בטוח שמי שעומדת למשפט בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ) היא לא רק מדינת ישראל, אלא בית המשפט בעצמו, הסדר הבינלאומי ועתידן של מדינות המערב. זה הרבה יותר גדול מאיתנו, אומר מי שכמעט והפך לחלק מהרכב 17 השופטים כנציגה של מדינת ישראל, והבסיס טמון באנטישמיות מהזן החדש. מיכל קוטלר־וונש, שליחה מיוחדת למאבק באנטישמיות מטעם מדינת ישראל, מתארת את הקרב על דמותה של ישראל בהאג כמערכה בזירה השמינית, זו שמתחוללת על דעת הקהל העולמית וישראל נוטה להפסיד בה. אנטישמיות, כבר אמרנו? השניים, אב ובתו, בראיונות נפרדים מקנדה ומישראל, מתארים רגע מכונן בהיסטוריה, ואתם, רבותיי - העדים החשובים.
"רדיפת הצדק היא לא רק בשביל ישראל, אלא למען הסדר הבינלאומי. השופטים במשפט צריכים להבין שהמאבק כאן הוא בעד בית המשפט שהם מייצגים, בעד המשפט הבינלאומי שהם מחויבים להגן עליו ובעד רדיפת הצדק. אז לדעתי ההופעה של ישראל בהאג היא הופעה למען העולם כולו - למען אמנת הג'נוסייד ולהבטחת מנגנון ה'לעולם לא עוד'. השופטים צריכים להבין שזה מה שמונח על הכף", אומר פרופ' קוטלר, שלו עשרות שנות ניסיון בזירה המשפטית הבינלאומית וכמומחה לזכויות אדם.
צעדת תומכי ישראל לבית הדין, מלווים במשפחות החטופים | נטעאל בנדל
"מדובר בעוד זירה שמשתוללת, זו מלחמה לא קונבנציונלית על דעת הקהל העולמית", מגדירה מיכל קוטלר-וונש את ה"זירה השמינית" כדבריה לצד 6 מ-7 הזירות שגורמי בטחון מעידים שישראל מתמודדת בהן. "זה קרה באו"ם ב-1975 שהעביר כהחלטה את שקר הציונות כגזענות, זה קרה ב-2001 בועידת דרבן, דרום אפריקה ׳נגד׳ גזענות שהיתה לפסטיבל אנטישמי ובעקבותיה החלה עלילת הדם שישראל היא מדינת אפרטהייד. ועכשיו זה קורה בהאג כשדרום אפריקה מאשימה את ישראל כמבצעת ג'נוסייד.״ זהו היפוך אורווליאני של עובדות ומשפט וחימושם נגד המדינה שבאפר עמה נכתבה האמנה למניעת רצח עם, כשהיא פועלת בתגובה לפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות וכוונה מוצהרת לרצח עם כפי שהיו בארועי השביעי באוקטובר - שוב ושוב.
"דעתם של כל שורד שואה, ילדיו או נכדיו לא יכולה לקבל את העיוות. כל משפטן בעולם צריך לראות בכך בושה, ולהתנגד להקרסת המנגנונים שהוקמו כדי להבטיח ש'לעולם לא עוד'. כל אדם שמקדש את ערכי החיים והחירות חייב לראות בכך קריאה לפעולה", קובעת קוטלר־וונש, כאשר "דווקא היא, היהודייה שבין העמים, מוצאת את עצמה מואשמת ב׳רצח עם׳, ממש בזמן שנשיאות באוניברסיטאות ׳ליגת הקיסוס׳ מסבירות שהשאלה אם קריאה לרצח עם של יהודים מפירה את כללי ההתנהגות שלהן, היא ׳תלוית הקשר׳".
מה הסיפור של דרא"פ
להאשמת ישראל ברצח עם על ידי דרום אפריקה, כאמור, יש רקע רלוונטי קרוב. לפני שני עשורים ועידה חשובה נגד גזענות שהתכנסה במדינה הפכה שיח על זכויות אדם למתקפה על ישראל. בן־לילה הפכה ישראל ל"מדינת אפרטהייד" ושיח זכויות האדם העולמי נזנח. את המשפט בהאג רואים השניים כהזדמנות לתקן את העיוות, ולא כשידור חוזר דווקא. פרופ' קוטלר מתייחס לשאלה מדוע דווקא דרום אפריקה מניחה את התביעה הזו על השולחן, ומגדיר זאת, כמו בתו, כמוטציה חדשה של האנטישמיות.
"אני מניח שהדרך הטובה ביותר לתאר את זה היא לומר שאנטישמיות היא לא רק השנאה העתיקה, הארוכה והקטלנית ביותר, אלא אחת שייצרה מוטציות לאורך השנים. אפשר לשים אותן על ציר: תחילה כלפי יהודים, אח"כ העם היהודי ולבסוף נגד המדינה היהודית שהפכה להיות 'אויב של כל מה שטוב והתגלמות כל מה שרע'. זו מעין מליצה אנטישמית שמשקפת את רוח התקופה, וההאשמות משתנות בהתאם לה".
פרופ' קוטלר כתב על כך לראשונה כפרופסור למשפטים באמצע שנות ה־70, אז הופיעה "זכויות האדם" כדת החילונית החדשה בת זמננו, ובהתאם הפכה ישראל להיות המייצג של כל מה שרע בשיח בשל הסכסוך המתמשך עם הפלשתינים. "מאז היו שתי נקודות מפנה, וכאן דרום אפריקה נכנסת לתמונה: הגדרת הציונות כגזענות באו"ם ב־75', שהיתה מעוגנת בהאשמה הכוזבת שהחלה אז כי ישראל היא מדינת אפרטהייד. נקודת המפנה השנייה היתה לקחת את עלילת השווא הזו של ישראל כמדינה גזענית ולמסגר אותה בוועידה בדרבן נגד גזענות ב־2001. אני הייתי חלק מהמשלחת הקנדית לוועידת דרבן, ואני זוכר את הציפייה לקראת הכנס הזה, שאמור היה להיות הכנס הראשון נגד גזענות של המאה ה־21, דווקא בדרבן, דרום אפריקה, שהיתה מקום מושבו של שלטון האפרטהייד".
פרופ' קוטלר בן ה־83, שנשא ב־1981 את נאום "אם שרנסקי, למה לא מנדלה" בדרום אפריקה, נזכר במעצרו אז במדינה וחוזר לוועידת דרבן: "ציפיתי להיות שם ולעזור למסגר את שיח זכויות האדם במאה ה־21, אבל מה שקרה שם, אם נשתמש באותה מטאפורה למה שקורה בהאג היום, היה היפוך אורווליאני: ועידה להגנה על המשפט הבינלאומי הפכה לוועידה נגד החוק הבינלאומי, ועידה שאמורה היתה להילחם בגזענות - הפכה לוועידה של גזענות נגד ישראל והעם היהודי, ואני אומר את זה כמישהו שהיה שם. כך נולד ההיפוך המשפטי הכוזב שעכשיו אנחנו רואים באופן האכזרי ביותר בתביעה שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל כ'מבצעת ג'נוסייד'".
קוטלר־וונש, עורכת דין וחברת כנסת לשעבר העוסקת במשפט הבינלאומי, טוענת בדומה לפרופ' קוטלר כי ההכחשה והמתקפות נגד ישראל אחרי הטבח מגלמים זן חדש של אנטישמיות, ששיאה בהגשת התביעה בהאג. "האנטישמיות כוירוס מפתחת זנים חדשים לאורך אלפי שנים והם בונים עמידות. האנטישמיות המסורתית מונעת מהיהודי או היהודיה יחס שווה בחברה, ומה שקורה משך 75 שנות קיום מדינת ישראל היא מוטציה לזן חדש של אנטישמיות - אנטי ציונות - שלילת זכות קיומה של מדינת ישראל בכל גבול".
לדבריה,"המנגנון שאיפשר השמדת עם לכל אורך ההיסטוריה, גם בשואה, כלל: דמוניזציה, דה לגיטימציה וסטנדרט כפול", מה שמתקיים היום הלכה למעשה ברחבי העולם וברשתות החברתיות נגד מדינת ישראל שהפכה בהיפוך עובדתי ומשפטי של האנטישמיות מכוונת. השמדה שהזינה את זוועות ה-7 באוקטובר, ואת התגובות להן. "כשאת רואה אנשים שקורעים שלטים של חטופים ברחובות, של התינוק כפיר ביבס, ואת שואלת את הבן אדם 'מה אתה עושה?' והוא לא רואה שם תינוק - זה דה־הומניזציה. כשאת רואה ברשתות החברתיות את תמונות ארבע הבנות החטופות ואת מבינה שבעיני המתבונן הן לא בנות אנוש - זה המנגנון שמאפשר השמדת עם. ככה קרתה השואה, ככה קרה בשביעי באוקטובר וככה קורים אירועים אחרים לאורך ההיסטוריה.
"המילה 'ציוני' הפכה להיות מילת קוד ל'יהודי'. ומול כל האירועים האלה אנחנו כל הזמן רק במוד תגובתי של הסרה - זה לא עובד. 7 באוקטובר הסיר כל כך הרבה מסיכות ממוסדות האו"ם - כשארגוני הנשים לא מצאו לנכון לגנות את האונס הברוטלי, וארגוני הילדים לא מצאו לנכון לגנות את העובדה שנרצחו ונשרפו חיים ילדים. ובמקביל, האנטישמיות לא רק שאפשרה את הטבח, אלא היא מאפשרת את התגובות לו - מהשתיקה של הארגונים הבינלאומיים ועד להכחשה, הצדקה ותמיכה בחמאס כארגון טרור רצחני, ותקיפה של יהודים ברחבי העולם".
"הפשע החמור מאז השואה"
לא רק הגשת התביעה על ידי מדינה שחוותה אפרטהייד חורה לשניים, אלא גם השימוש באמנה נגד רצח עם, שישראל היתה בין המדינות הראשונות שחתמו עליה לפני 75 שנה.
"מה שבעיניי הכי מדאיג בשימוש במושג 'ג'נוסייד', שהגה המשפטן היהודי רפאל למקין, שכל משפחתו הושמדה בשואה, זה סגירת המעגל", אומרת קוטלר־וונש. "המילה הזו חומשה נגדנו ונגד מדינת ישראל, ולמעשה נעשתה כאן השתלטות על המנגנונים שנועדו להבטיח ש'לעולם לא עוד', מנגנונים שהוקמו בדם ואפר ששת המיליונים היהודים. וברגע הזה, עכשיו, 75 שנים לתקומת מדינת ישראל וחזרת העם היהודי לארצו - נלקחת ממנו הזהות הילידית של עם, ובמקום זאת מיישמים עליו מנגנון של 'לבנים קולוניאליסטים' שכאילו באו והשתלטו על 'העם הילידי המקורי'. אבא שלי הוא אחד מ־850 אלף יהודי ארצות ערב ואיראן שגורשו, במקרה שלי מעיראק. אנחנו לא לבנים. הסיפור שלנו נלקח ועליו הושמו כל הרעות החולות של העולם הזה והפכו את הציונות לגזענות - את זה ג'ורג' אורוול לא יכול היה לדמיין".
לשאלה אם היה נכון לישראל להתייצב למשפט העמים אל מול מנגנונים שעוצבו נגדה לאורך השנים, ושניתן לנחש את הלך רוחם, שישראל כמובן אשמה בכל - עונים שניהם באופן חד־משמעי, למרות הכל, שזו היתה החלטה נכונה. "לאורך השנים ישראל לא תמיד הבינה שלצד המלחמה בשדה הקרב יש את המלחמה ב'בית המשפט של דעת הקהל', ושהאו"ם, לטוב ולרע, הוא זה שנותן ביטוי לדעות הציבור", אומר פרופ' קוטלר. "בתור מי שלמד את החוק הבינלאומי ועוסק בזכויות אדם בינלאומיות ובהגנה על אסירים פוליטיים, אני יכול להבין את התסכול של ישראל, ואובדן האמון ביושרה של האו"ם ומוסדותיו שבהם מתקבלים באופן שיטתי החלטות נגד ישראל, יותר מכל מדינה אחרת בעולם.
"אני יכול להבין את הרגשת ישראל והישראלים שהם לעולם לא יוכלו להשיג צדק באו"ם, אבל למרבה הצער זה העולם שבו אנחנו חיים. אז אני חושב שישראל עשתה את הדבר הנכון כאן לעסוק בתיק הבינלאומי הזה של ה־ICJ ולעשות זאת לא רק במרדף אחרי האמת, לא רק בהגנה על התיעוד ההיסטורי, לא רק באימות של זכותה להגנה עצמית - אלא בהגנה על בית הדין הבינלאומי לצדק; כי זה מה שמונח על כף המאזניים בהאשמת השווא הזו. וחיוני שהאמת, האמת הנוראה על 7 באוקטובר, הפשע החמור ביותר בהיסטוריה היהודית מאז השואה, תצא לאור. שהעדות הזו תישמע, והייצוג המשפטי ייעשה על ידי ישראל לא רק בהגנה על זכותה להגנה עצמית אלא בהגנה על כל הסדר המשפטי הבינלאומי של זכויות האדם".
עו"ד קוטלר-וונש אומרת כי למערכה בהאג יש השפעה קריטית על זכותה של ישראל להתקיים. "עלילת הדם הזו 'ישראל כאפרטהייד' נוצרה על אדמת דרום אפריקה ב-2001. במדינה הזו יש משטר כושל, מושחת, שנפגש רק בשבוע שעבר עם נשיא סודן שבה מתחוללת השמדת עם. האירוניה מתה מזמן. כשדרום אפריקה מגישה את הטיעון הזה להשמדת עם נגדנו היא נותנת מעין ׳תעודת הכשר׳ ככזו שיודעת מה זה אפרטהייד, והיא מחמשת את המונח הזה נגדנו. בסופו של דבר מלחמת התודעה הזו היא שתכריע גם את המלחמות הקונבנציונליות שאנחנו נלחמים בהן, כי אין מה לעשות עם מדינות שעושות השמדת עם חוץ מלהשמיד אותן כמו את גרמניה. בסופו של דבר המלחמה הבלתי קונבנציונלית הזו תצדיק את המלחמה הקונבנציונלית המשתוללת בזירות השונות להשמדת ישראל. זה עלול להגיע להצדקת השמדת מדינת היהודים כפי שהנאצים ועוזריהם הצליחו להצדיק את השמדת העם היהודי. זה המנגנון וחלקנו שעוקבים אחרי בהתפתחות צפה בדאגה מה הולך לקרות".
בשום אופן, לדבריה, אסור לישראל להיכנס לטיעונים על הביצועים שלה בעזה. "ברגע שמתחילים לרדת במחילת הארנב - להוכיח שישראל אינה מבצעת ג'נוסייד - זהו, זה נגמר. אין פה על מה לדון - זה מה שישראל צריכה לטעון, ולהציג את ההיפוך האורווליני שבו ארגון טרור רצחני, שהוא שלוח של משטר טרור רצחני, מבצע ביהודים במדינת היהודים את הניסיון להשמדת עם על פי ההגדרה. הרי ברור מאליו שחמאס התכוון להשמיד את מדינת ישראל וזה ג'נוסייד. אנחנו מחויבים להיות שם ולהוציא לאור את פשעי המלחמה של מחבלי חמאס. הפשעים שבוצעו ב־7.10 נועדו להדהד בנו את זכר העבר. שריפה של משפחות שלמות מחובקות - זה לא סתם קרה".
השניים חוזרים פעם אחר פעם על העמדה שלפיה מה שעומד למשפט בימים אלו זו האמת ההיסטורית והיושרה של המשפט הבינלאומי, כמו גם המוסדות האמונים עליו. "המלחמה הזאת מתקיימת והתחילה בעקבות 7 באוקטובר, ואת זה צריך להוכיח בבית המשפט, יחד עם ההסתה לרצח עם של חמאס ואת המעשים של רצח עם שביצע חמאס, ולהראות כראיות את הסרטונים שצולמו על ידי חמאס בעצמו. הוא לא רק ביצע את המעשים הנוראיים האלה אלא גם חגג אותם.
"ישראל מגיבה למתקפה ולארגון שבאמנה שלו מחויב להשמדת ישראל. זו לא רק זכותה להגנה עצמית אלא חובתה כלפי אזרחיה. אם חמאס היה מניח את נשקו ומחזיר את החטופים ונכנע ועומד למשפט, לא היתה מלחמה מתמשכת בין ישראל לחמאס והיינו נמנעים מכל הסבל האנושי בעזה. אני לא אומר שאין מוות והרס בעזה, אבל אי אפשר להאשים את הקורבן שנקרא ישראל כשהוא מממש את זכותו להגנה עצמית במלחמה מוצדקת".
קוטלר־וונש מרחיבה את נקודת המבט עשורים אחורה, כאשר בכל פעם שישראל הותקפה ונאלצה להגן על עצמה, היא הותקפה במקביל בחזית הבינלאומית. "שוב ושוב, מי שניסה להשמיד את מדינת ישראל לאורך 75 שנה, לא הצליח, ואז הוכרזה מלחמה בלתי קונבנציונלית נגדנו שאנחנו פספסנו את המשמעות שלה. 'או"ם שמום' זה פספוס גדול של המלחמה הבלתי קונבנציונלית על דעת הקהל העולמית, שאחרי שהוכרזה לפני כמעט 50 שנה, מגיעה לסגירת מעגל בהאשמת ישראל בג'נוסייד".
זו לא האשמה חריפה מדי של דעת הקהל העולמית, שדווקא היתה לצד ישראל בימים הראשונים לאחר הטבח?
"השאלה זה מה זה איתנו.את מכירה את הספר 'אנשים אוהבים יהודים מתים'? זה ספר חשוב ולי הייתה התובנה הזו: אלפי שנים בדיעבד הצטערו נורא על רצח של יהודים ופעם ראשונה בהיסטוריה המודרנית יש לנו את היכולת להגן על עצמנו. אבל מה שנחשב להגנה עצמית לכל העולם נחשב בהקשר כג'נוסייד, כי הפעם היהודים לא מתים בשקט. אז לא הופתעתי אחרי שבאו לכאן לבכות את היהודים שנרצחו, כשהיהודים קמו ואמרו ״לעולם לא עוד - זה עכשיו״ אל מול האויבים שלנו שאמרו 'ה7 לעשירי - שוב ושוב'. כשבעולם ראו שהיהודים ה׳חדשים׳, ששבו לריבונות במולדתם ההיסטורית עם יכולת להגנה עצמית, לא הולכים להירצח בשקט, שהם מתכוונים להילחם, מהר מאוד היה ברור שזה יתהפך עלינו".
מה היה אומר מנדלה?
המהירות שבה זה "התהפך עלינו" עד להאשמה ברצח עם של מי שהותקפו על ידי רוצחים חמושים באידיאולוגיה של רצח עם, לא אמורה היתה להפתיע אותנו גם הפעם. פרופ' קוטלר נזכר באותו לילה שבו המריא מדרבן ונחת חזרה בקנדה לבוקר 11.9 - הפיגוע במגדלי התאומים. הוא קיבל אז טלפון מאחד מעמיתיו מדרום אפריקה שאמר לו: "אם 11.9 היה ליל הבדולח של הטרור, דרבן היה המיין קאמפף". "אבל שכחנו את זה", אומר קוטלר, "וכרגע אנחנו רואים חזרה על השקר הכוזב שמתבטא בהאשמות שווא. עכשיו יש מונח במשפט הבינלאומי שנקרא 'האשמת שווא במראה', כאשר אלה שמעלים את ההאשמות הם אלה שבעצמם אשמים, וזה מה שאנחנו עדים לו במקום שבו חמאס - ארגון הטרור שמבצע ג'נוסייד - הופך עצמו לקורבן לרצח עם".
את השופט המקביל לאהרן ברק, זה שמונה מטעם דרום אפריקה לשבת בדין, הוא מכיר היטב ואפילו תולה בו תקווה מסוימת שיעשה צדק. "הוא היה סגן הנשיא של בית המשפט החוקתי הדרום־אפריקני וחבר לתא של נלסון מנדלה. הוא נאם אצלנו ב'מרכז ראול ולנברג לזכויות אדם', שאני עומד בראשו, לפני חמש שנים. ולנברג הוא אזרח כבוד שלנו בקנדה ואילו נלסון מנדלה הוא השני שזכה לתואר הזה. אני בטוח שאם מנדלה היה בחיים הוא היה דוחה את ההאשמות האלה. הוא אמנם היה ביקורתי כלפי ישראל ותומך נלהב בזכויות הפלשתינים, אבל דיבר על הזכות של ישראל לחיות בשלום ובביטחון - הזכות הזו שהותקפה ב־7 באוקטובר ונמצאת תחת איום מתמיד מאז חמאס עלה לשלטון ב־2007.
"מנדלה קיבל ב־1988 תואר כבוד מאוניברסיטת בן־ גוריון. הוא לעולם לא היה מקבל תואר כבוד אילו היה מאמין שישראל היא מדינת אפרטהייד או מבצעת מעשה של רצח עם. לכן, כל התביעה הזו נגד ישראל ע"י דרום אפריקה היא למעשה הכחשה של ההיסטוריה של דרום אפריקה, של המורשת שלה לזכויות אדם ונגד אפרטהייד. היא הופכת במו ידיה את המורשת שלה על פיה ואת המורשת של מנדלה וההבנה שלו את ישראל. אני מקווה שגם השופט יבין את זה".
קוטלר־וונש מתייחסת לרגע שבו ישראל תצטרך אולי לקום וללכת מהמשפט שהתייצבה אליו: "אם מה שמתקבל שם על ידי 17 השופטים זה לחקור באיזושהי דרך את ההאשמות על 'רצח עם' שמבצעת ישראל בעזה, בעיניי הנציג הישראלי באותו רגע צריך לשאת את נאום ה'אני מאשים' של אמיל זולא ולא להמשיך לייצג שם כלום. ברגע שנתחיל לענות להאשמות נגדנו שם - הפסדנו. כי עצם הרעיון שאנחנו דנים באפשרות הבלתי נסבלת שמדינת ישראל מבצעת השמדת עם, זה כמו לדון בכך שציונות היא גזענות וישראל היא מדינת אפרטהייד.
"הטיעון של דרום אפריקה הוא שכאשר יהודים מגנים על עצמם זה ג'נוסייד, זה מה שחדש פה - כל מה שמותר לכל מדינה אחרת, אסור למדינת היהודים. משמשים בסטנדרט כפול כלפי מדינה שהיא חברה במשפחת העמים", אומרת קוטלר-וונש ורואה כאן הזדמנות היסטורית פנים-ישראלית לשינוי. "במשך עשרות שנים השקענו במטוסים, טנקים ויריות, בקומה הראשונה של הביטחון והפספסוס הגדול היה שמלחמת התודעה תשליך על היכולת שלנו להמשיך להלחם גם במלחמה הקונבנציונלית ועכשיו זו אחריות הדור שלנו. 75 שנה לנס שהוא מדינת ישראל הגיע הזמן לבנות את הקומה הנוספת, הערכית מוסרית, לברר את מה שאומרת בבירור מגילת העצמאות על מדינת הלאום של העם היהודי ששב לארצו אחרי אלפי שנות גלות ורדיפה מחוייבת לשיוויון.״
"מימוש ברית הייעוד יכול להיות המנגון שגם יאפשר לענות לטיעונים נגדנו המחדדים את ברית הגורל, ל'למה מדינת ישראל אינה מדינת אפרטהייד' ולמה 'ציונות היא לא גזענות' ומדוע ישראל לא מבצעת ג'נוסייד. לא בתגובה אלא בהובלה, לא בשלילה אלא בחיוב. יש לנו מדינה, ריבונות וצבא הגנה. חצי מהעם פה וחצי מהעם חי במדינות עם ביטחון יחסי בתפוצות וגם הם 'בוטס און דה גראונד' במלחמת התודעה הזו בארה"ב - זו המלחמה גם שלהם: לייצר את הבריתות עם מי שאינם יהודים או לא מגדירים עצמם ציונים אבל מבינים, בעקבות המסיכות שהוסרו ב-7/10 והתגובות לו, שהאיום על ישראל והעם היהודי, זה שמתברר בהאג, הוא גם איום על התשתית הדמוקרטית של כל חברה שמקדשת חיים וחירות, את הסדר העולמי מבוסס הכללים ואת המנגנונים שנועדו להגן עליהם, כולל ארה"ב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו