פרשנות
בדו־קרב הפוליטי, הסמליות מעל החשיבות המשפטית המעשית
מעבר לאופייה המשפטי של הכרעת בג"ץ, מדובר בציון דרך במאבק הסמכויות הארוך בין הכנסת למערכת המשפט • על רקע החולשה הפוליטית של הממשלה בעקבות 7 באוקטובר, נראה שבינתיים ה"מבצר" יחזיק מעמד
 |  |
יש שתי דרכים אפשריות להבין את פסק הדין של בג"ץ הסבירות שניתן ביום שני בבית המשפט העליון, שבמסגרתו הוחלט, ברוב דחוק של 8 שופטים נגד 7, על ביטול חוק היסוד לביטול עילת הסבירות.
נציג ההממשלה עו"ד בומבך מציין כי מגילת העצמאות אינה סמכות: "על מגילת העצמאות חתמו בבהילות 37 אנשים שלא נבחרו בכלל" (ארכיון)
הדרך הראשונה לבחון את הסוגיה היא הדרך המשפטית. לפיה, בית המשפט החליט שיש לו סמכות לבטל חוקי יסוד של הכנסת אם הם סותרים את "עקרונות היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית", וגם קבע שביטול הסבירות הוא אכן פגיעה בעקרונות אלו - ולכן יש לפסול את אותו חוק.
אלא שבחינה כזו מעוררת אצל הקורא תהיות רציניות. גם מי שמוכן לקבל את הטענה שלבית המשפט יש סמכות לפסול חוקי יסוד (שהם למעשה - לפי פסיקת בית המשפט עצמו - חלק מהחוקה שלנו) אם הם סותרים את "ליבת הדמוקרטיה", יתקשה מאוד להבין מדוע עילת הסבירות מהווה חלק מאותה ליבה דמוקרטית. לפי דעת הרוב בבית המשפט, ביטול הסבירות פוגע בשורה של עקרונות אחרים כגון שלטון החוק, הפרדת הרשויות, הדמוקרטיה ועוד ועוד.
יותר מאשר עוד "סיבוב"
קשה להבין, ופסק הדין לא מספק הסבר משכנע, כיצד כל העקרונות הנשגבים במרכז הדיון תלויים דווקא בסבירות, שהיא לא יותר מכלל "רגיל" ו"אפרורי" של המשפט המנהלי - ואינה קיימת, בצורה המוכרת בישראל, ברוב הדמוקרטיות. עוד יותר קשה להבין מעמדת שופטי הרוב מדוע לא ניתן למצוא במשפט הציבורי העשיר שלנו כלים אחרים, וטובים לא פחות, לביקורת שיפוטית על החלטות מנהליות שרירותיות ופסולות.
אלא שיש דרך נוספת להבין את פסק הדין הנוכחי, והיא לראותו כלא יותר מאשר "סיבוב" נוסף בקרב הפוליטי בין הממשלה לבין בית המשפט, קרב שבמסגרתו כל אחד מהצדדים מוכן להשתמש בכל הכלים האפשריים שעומדים לרשותו כדי להגן על סמכויותיו. בקרב הזה, יש לסמלים לשוניים (כמו "סבירות") חשיבות רבה הרבה יותר מהחשיבות המשפטית המעשית של החלטה כזו או אחרת.
השפעה אפסית על הפסיקה
יוזמי התיקון לחוק (השר לוין וח"כ רוטמן) חוקקו חוק לביטול "הסבירות" אף שהיה ברור להם שמבחינה מעשית, ההשפעה של התיקון הנוכחי על פסיקת בית המשפט תהיה אפסית, משום שבית המשפט ימצא עילות אחרות שיחליפו בקלות את המונח "סבירות".
הם עשו זאת כדי לרצות את "הבייס" ולהוכיח כי הצליחו "להבקיע" את "חומת בג"ץ". בית המשפט מצידו ענה להם בדיוק באותו מטבע. הוא עשה שימוש בשורה של נימוקים חוקתיים מעורפלים ולא משכנעים - רק כדי להוכיח לכנסת שבקרב הפוליטי על סמכויותיו הוא לא ימצמץ ראשון.
על רקע החולשה הפוליטית של הממשלה הנוכחית בעקבות המחדל הקשה של 7 באוקטובר, נראה שבינתיים פסק הדין עשה את העבודה ו"מבצר" בג"ץ יחזיק מעמד. עם זאת, מעניין לציין כי קריאה זהירה של עמדות השופטים יכולה דווקא להעיד שבאופן פרדוקסלי, מרבית שופטי בית המשפט הנוכחי בשלים כיום לעשות תפנית משמעותית ולצמצם את היקף הביקורת של הסבירות המנהלית, וזאת גם בלי צורך בשוט שיניפו מעליהם נבחרי הציבור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו