נהג טרקטור שדרס למוות רוכב אופנוע ירצה 18 חודשי מאסר - משפחת ההרוג: "לא ירתיע"

שנה וחצי מאסר נגזרו על נהג טרקטור, יאסר סייד בן 36,שדרס למוותלפני שנתיים את רוכב האופנוע בן מור ז"ל, לאחר שסטה עם משאיתו ופגע במור ז"ל. השופטת שני שטרן אף שללה את רשיון הנהיגה שלו לעשר שנים והורתה לו לפצות את בני משפחת מור ב-20 אלף שקלים.

על פי כתב האישום בו הורשע סייד, הוא נהג בטרקטור בפינת הרחובות אופקים ושדרות קק"ל בתל אביב. הוא נצפה מתחיל בסטיה לנתיב התחבורה הציבורית לימינו בפתאומיות ומבלי שהסתכל במראות.

זאת, בעודו נוהג רכב כבד. בנתיב התחבורה הציבורית אליו ביקש לעבור, רכבו באותה העת שני אופנועים - מור ז"ל ואופנוען נוסף, את שניהם לא ראה הנאשם, אף שתנאי הדרך אפשרו לו ופגע במור והרגו.

אימו של בן מור ז"ל שרה, תיארה את הגיל הצעיר שבו נהרג, את החוסר הגדול שנותר ואת השבר מכך שלא תזכה ללוותו לחופה ולראות נכדים ממנו. תיארה את משפחתה ואת האפלת האובדן על חייה. היא דרשה בטיעונים לעונש עונש של 12 שנות מאסר, שיחרוג מרף הענישה ובבכי אמרה: "הבן שלי מתחת לאדמה בעוד שהנאשם קם כל בוקר לעבודה. אני מתחננת ופונה לליבה של השופטת: גזרי עליו עונש חמור ומרתיע, עונש לפי הכאב של אמא, לא לפי החוק". אחיו, שמעון ומישל הוסיפו את הקשיים המשפחתיים והאישיים בעקבות האובד.

השופטת שטרן ציינה בגזר הדין כי אין מדובר בסטייה לנתיב נגדי לאחריה מבקש הנהג לשוב לנתיבו. "פעולה של מעבר נתיב מבוצעת במודע, לאחר חשיבה של נהג. לא מדובר בחוסר תשומת לב רגעית, אלא בפעולה רשלנית. על הנוהג רכב כבד חלה חובת זהירות מוגברת. אינני מקבלת עמדת ההגנה לפיה סטייה מנתיב הינה רשלנות נמוכה. ודאי לא מקום בו הסטייה הייתה ניסיון לעבור נתיב. כאמור, רשלנות הנאשם הביאה לתוצאה טרגית. המנוח, בן מור ז"ל, היה בן ואח", כתבה השופטת שטרן בגזר הדין והוסיפה: "הנאשם כפר בכתב האישום והורשע לאחר שמיעת ראיות.

"מעצם שמיעת הראיות נאלצה משפחת המנוח לצפות שוב ושוב בסרטון המתעד התאונה ולשמוע את הפרטים בנוגע לרגעיו האחרונים של יקירם. זכותו של נאשם לנהל הגנתו, אולם, לא יהא זכאי להקלה בעונשו כמי שבחר להודות".

כאמור, בסופו של דבר השופטת שטרן גזרה על סייד 18 חודשי מאסר וכתבה בגזר הדין: "תאונה קטלנית, לרוב, משנה את חייהן של שתי המשפחות - משפחת המנוח ומשפחת הנאשם. ההלכה קובעת כי שיקולי הענישה בתיקי גרימת מוות ברשלנות הינם גמול והרתעת הרבים (בניגוד להרתעת היחיד) על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם והשפעת הענישה על חייו. על בית המשפט לבכר את האינטרס הציבורי שכן, התוצאה הקטלנית אינה ברת שינוי".