שופטת בעליון: "בעת האחרונה יש מי שמקדמים בכל הכוח מדיניות של הפרדה מגדרית במרחב הציבורי"

שופטת ביהמ"ש העליון ענת ברון מתייחסת לראשונה באופן פומבי למותו של בנה בפיגוע ב-2003 "ידעתי שאני ה'ברומטר', שאם אני אקרוס, כמו אפקט דומינו, כל בני המשפחה יקרסו אחריי". כך בראיון בהעניקה ל"עלון השופטים" הפנימי המופץ לשופטים במערכת המשפט. עוד התייחסה לנושאההפרדה המגדרית"מטרידים אותי 'גלי ההדף' שנוצרים מההפרדה בין נשים לגברים".

"ברמה האישית לא נתקלתי בקושי שנבע מכך שאני אישה. עם זאת, קשה להתעלם מכך שככל שמטפסים במעלה הפירמידה השוויון המספרי מתערער, וכאשר מדברים על נשים בבית המשפט העליון השיח הוא במידה רבה על ה"כיסא הנשי" בעוד אין דיבור על 'כיסא גברי'" אמרה השופטת ברון בראיון והוסיפה כי "אחת המשימות החשובות שראיתי לנגד עיניי היא הגנה על זכויות נשים וקידום שוויון מגדרי".

השופטת ברון התייחסה לנושא ההפרדה המגדרית: "אנחנו עדים לכך בבריכות שחייה, באוטובוסים, באירועי תרבות וכדומה". ברון התייחסה לפסק הדין של בג"ץ בו התיר למכללת אונו לקיים לימודים בהפרדה מגדרית אולם בכל הכיתות תלמדנה נשים. "אני אחזתי בדעת מיעוט, שלפיה יש לבטל גם את תוכנית הלימודים" אמרה ברון בראיון ונימקה "הפרדה מגדרית אינה אלא פרקטיקה של הדרת נשים, וכי מדיניות של 'נפרד אך שווה' היא ככלל מפלה ומשפילה, ומגלמת תפיסה סטריאוטיפית של נשים ככאלה ש'מפריעות' לגברים ללמוד, וכל זאת בחסות המדינה ובמרחב הציבורי".

"אחד הדברים שהטרידו אותי במסגרת הדיון באותה עתירה, הוא 'גלי ההדף' שנוצרים מההפרדה בין נשים לגברים והאופן שבו היא עלולה לחלחל מהאקדמיה אל שוק העבודה ואל מרחבים נוספים. דומה שכך קורה. בעת האחרונה יש מי שמקדמים בכל הכוח מדיניות של הפרדה מגדרית במרחב הציבורי".

השופטת שיתפה לראשונה אודות מותו של בנה, רן, בפיגוע במייק'ס פלייס ב-2003: "הוא הלך לנגן ב'ג'ם סשן' במועדון, ומחבל מתאבד פוצץ את עצמו בכניסה. זה אירוע שאף אחד לא מוכן לקראתו ולא יכול להיות מוכן, וטוב שכך. הטלפון בבית צלצל באחת בלילה, ועל הקו היה חבר של רן ששאל אם שמעתי ממנו. נקראנו לאיכולוב ולא רצו לומר לי יותר מזה. תוך זמן קצר הרופא קרא לנו לחדר, ועם דמעות בעיניים אמר שרן איננו. משם נסענו לאבו כביר. בשבע בבוקר הלכתי ישר מאבו כביר לבית הוריי עם חבר טוב שהוא רופא, כדי לבשר להם את הבשורה הנוראה מכל. מיד ידעתי שאני ה'ברומטר', שאם אני אקרוס, כמו אפקט דומינו כל בני המשפחה יקרסו אחריי. היה לי ברור שלהתרסק זאת לא אופציה, וזאת אכן לא הייתה".

"השנה מלאו 20 שנה למותו של רן. הוא עדיין מאוד נוכח וממלא אותי", סיפרה ברון. "ואת הכוחות שלי להתמודד עם הבלתי אפשרי אני שואבת ממנו, ומגבי (בעלה) ועידו (בנה). לא היה רגע מסוים שבו ישבנו שלושתנו וקיבלנו החלטה, אבל היה ברור לנו שאנחנו ממשיכים בחיים – וכנראה שזה הרבה בזכות רן עצמו. הוא זוקף את קומתנו. על המצבה שלו כתוב 'יהי זכרו חיוך'".

"באזכרה שקיימנו השנה לרן שאלתי את עצמי מה אני רוצה לספר לו. בחרתי שני דברים, הראשון היה על עידו והמשפחה שהקים עם ליאת ושאול וניר, ושהם מסבים לי אושר וגאווה אינסופיים. הדבר
השני שסיפרתי לרן הוא על כך שהארץ גועשת, שמתחוללת סערה הקורעת את העם. על מהפכה משפטית והפיכה משטרית, ושכל כך הייתי רוצה לשמוע מה יש לו לומר על כך".