"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
מדברים באותה שפה - אבל לא מבינים זה את זה
בעיני רוטמן, בומבך, ברט וחצי מעם ישראל, בית המשפט פלש למרחבים לא לו, בפרשנות מרחיקת לכת • השופטים מצידם אומרים למעשה שהם-הם שומרי הדמוקרטיה ושבית המשפט הישראלי דווקא מרוסן • זה כנראה היה הרגע הקומי של יום הדיונים הארוך
הקהל בבית המשפט העליון, ביום דיוני בג"ץ על עילת הסבירות (ארכיון). צילום: אורן בן חקון
דעה

מדברים באותה שפה - אבל לא מבינים זה את זה

בעיני רוטמן, בומבך, ברט וחצי מעם ישראל, בית המשפט פלש למרחבים לא לו, בפרשנות מרחיקת לכת • השופטים מצידם אומרים למעשה שהם-הם שומרי הדמוקרטיה ושבית המשפט הישראלי דווקא מרוסן • זה כנראה היה הרגע הקומי של יום הדיונים הארוך

אריאל כהנא
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

טוב עשתה נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, שאפשרה לציבור הרחב לצפות בשידור חי בדיוני ביהמ"ש אתמול. טוב עשתה כשגייסה את הרכב השופטים המלא כדי לדון בעתירות חסרות התקדים לפסול חוק יסוד שחוקקה הכנסת. שתי הפעולות האלה מראות על רצון, לפחות מצידה, להפגין חיבור לציבור וקשב לביקורת החריפה שמגיעה ממנו.

אלא שיום הדיונים הארוך חשף את התהום הפעורה בין הצדדים, וגם את ההטיה המובנית של ביהמ"ש, שבאה לידי ביטוי עז בהערות השופטים. כי כולם דיברו עברית-משפטית, אבל השפות וההשקפות היו מנוגדות כמרחק השמים והארץ. השופטים, העותרים וגם אנשי היועמ"שית מדברים על "ההקשר הרחב" ועל "דמוקרטיות שמתות לאט", ואילו נציגי הממשלה והכנסת משיבים כי אלה תרחישי קיצון שלא עולים על דעתו של איש.

אוחנה חוזר על הצהרתו במקביל לדיון בבג"ץ%3A "הכנסת לא תקבל בהכנעה את רמיסתה" | צילום%3A טנא תקשורת

אל מול טיעונם המרכזי, "בג"ץ לא יכול לפסול חוק יסוד", השופטים מגיבים כמעט בתדהמה ולמעשה אומרים שהם-הם שומרי הדמוקרטיה. אלא שבעיני רוטמן, בומבך, ברט וחצי מעם ישראל, תפקיד זה שלקחו על עצמם השופטים, בלי שהוגדר בחוק או בחוקה, הוא עצמו "קץ הדמוקרטיה", ולכן הם מדגישים כי ביהמ"ש פלש למרחבים לא לו, בפרשנות מרחיקת לכת. אז השופטים משיבים שביהמ"ש הישראלי דווקא מרוסן. זה כנראה היה הרגע הקומי של היום הארוך.

שוללים את החוק מהבטן

מה שעוד ניכר משעות הדיון הארוכות הוא ההבדל בין עמדות השופטים. ההערות של עמית, ברק-ארז ואחרים לא הותירו ספק כי הם שוללים את החוק מהבטן, ולא באמת הקשיבו למי שחולק עליהם. מאידך, מהקושיות של סולברג ומינץ עלתה בבירור הבנה לתחושה הרווחת בציבור כי ביהמ"ש הרחיק לכת ועליו לרסן את עצמו.

השאלות של שופטים אחרים היו מאוזנות יותר, אך בידיעת הרקע שלהם ברור שייטו לצד האקטיביסטי. לכן, הרושם הוא שגם אם ביהמ"ש לא יפסול כליל את החוק, הוא לפחות ירסן אותו. ברור שלא תהיה החלטה פה אחד, ומן הסתם התוצאה תהיה תשעה:שישה או אפילו רוב גדול יותר נגד החוק.

בדמותו ובצלמו האקטיביסטיים. ברק, צילום: נעם ריבקין פנטון

וזה בעצם כל הסיפור. במשך 40 שנה דאג אהרון ברק לבנות בימ"ש ומערכת משפטית בדמותו ובצלמו האקטיביסטיים.

היו ויש משפטנים דגולים ששללו את גישתו שהייתה כפולה בכוחניותה – גם בפלישה לתחומי הזרועות האחרות וגם בחסימת מי שלא דגלו בדעותיו. התוצאה היא רוב אוטומטי בביהמ"ש, שעומד ללכת כברת דרך נוספת בהצבת עצמו מעל הכנסת והעם.

או במילים אחרות, אילו ברק ויורשיו לא היו משליטים אג'נדה אחת על הוועדה לבחירת שופטים, הרכב ביהמ"ש העליון שדן בעתירות היה אחר ולכן התוצאה המשפטית הייתה אחרת. כי אין פה צודק ולא צודק, או נכון ולא נכון. יש פה פרצופים שונים ודעות שונות, ומישהו שהחליט שכל הפרצופים יהיו דומים לשלו, ועדיין אינו מוכן לקבל את השונה ממנו.

על כך שביהמ"ש חייב להיפתח יש הסכמה ציבורית רחבה. כזכור, ראובן ריבלין וציפי לבני, חיים רמון ודני פרידמן, גדעון סער ומתן כהנא – כולם צידדו בשינוי יחסי הכוחות בין שלוש הזרועות. למעשה, גם הנשיא הרצוג ויו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ מסכימים עקרונית שהשינוי נחוץ. לכן, השינוי גם יקרה. אם לא כעת ולא בממשלה הזו, אזי על ידי זו שתבוא אחריה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...