רצח רנה שנרב: נפתח משפטם של המחבלים

יותר משלוש שנים לאחר הרצח המזעזע של רנה שנרב ז"ל הגיעו היום (שני) בני המשפחה, בליווי של עשרות תומכים, לבית הדין הצבאי עופר לפתיחת משפטם של המחבלים.

"רנה היתה ילדה מתוקה, מלאה בחסד ואהבת הבריות", אמר הרב איתן שנרב, אביה של רנה ז"ל, כשעלה לדוכן העדים. "ביום שישי בבוקר לפני יותר משלוש שנים היינו בחופש הגדול, החלטנו ללכת לטייל במעיין ליד היישוב דולב. עין בובין, רנה דביר ואני. נעמדנו לפני הכניסה למעין. התקשרנו לצבא ושאלנו אם אפשר להיכנס, קיבלנו אישור והתקרבנו בשמחה עם גיטרה, פק"ל קפה ותיקים. רצינו לשחות המעיין לפני שבת.

"דיברנו על דרכים להציל אנשים מכיוון שדביר היה באמצע קורס חובשים של מד"א. כשהגענו לעיקול התפוצץ עלינו משהו גדול. עפנו באוויר. הכל היה שחור בעיניים. השמים שחורים, הכל פיח. פיצוץ עצום. העיניים צורמות. שמעתי את דביר צועק אבא אבא. הבנתי שהוא חי. כבר אז הבנתי שזה מטען צד. הייתי בצבא, חווייתי כמה מטענים כאלו כלוחם.

"התחלתי לצעוק רנה רנה. הצלחתי איכשהו לקום למרות שנפצעתי. הלכתי כמה מטרים אחורה וראיתי את רנה, כבר לא בחיים. כל המטען היה עליה. היו עליה פציעות קשות שלא ראיתי בחיים. אלו מראות קשים מאוד. היא ספגה את רוב המטען. כשהיא עברה הן פוצצו את המטען. אני צורח רנה רנה. קשה לי מאוד לראות את הבת שלי לא בחיים.

ניסיתי לעשות החייאה למרות שידעתי שלא יעזור. בשביל המצפון. הבנתי ברגע הזה... כל הדם שלה נשפך על העפר. לא נשאר לה טיפת דם בגוף. הבנתי שאני חייב לדאוג לעצמי ולדביר. ניגשתי לדביר. ביקשתי שיתקרב אלי. הוא הצליח. הוא היה פצוע קשה מאוד. כל כולו היה שטפי דם פורצים. הפנים חתוכות, הבטן. הורדתי את החולצה ועשיתי לו חוסם עורקים היד עם הציצית. הצלתי לו את החיים. הוא כמעט הפסיק לנשום ראיתי שגם אני פצוע. התרסק לי האגן, הצלעות, אבל הבנתי שאם לא נתעשת ונטפל אחד בשני לא בטוח שנצא מכאן בחיים.

"דביר אמר לי בוא נתקשר לאמבולנס. הזעקנו את כוחות הביטחון בטלפון אחד שנשאר חי. אחרי 20 דקות כוחות הביטחון הגיעו. חששתי שיקרה עוד משהו חמור. אמרתי לדביר שאנחנו חייבים להיות חזקים בשביל רנה, אימא, המשפחה וכל עם ישראל. שחס וחלילה לא יחטפו את רנה.

"תוך כדי הפיגוע אני מרגיש פצוע. הבנתי שאני פצוע בטן ןשהשיקום שלי לא יהיה קצר. הרגשתי שהבטן מתנפחת. אני חובש ויודע מה זה אומר. אבל לא הרגשתי כאבים, רק רציתי להגן על רנה ודביר. הכניסו אותי לטיפולים בבית החולים. שכבתי בטיפול נמרץ כמה ימים. בניסי ניסים הצלחתי לקום על הרגליים אחרי שבוע. ברוך השם אני משתקם.

לא הרגשתי שום דבר כשיצאנו לטיול. יצאנו לטיול בצורה הכי כיפית שיש. זה היה יום נפלא. אני זוכר את החיוך של רנה. לא חשבנו על שום דבר אחר. אך ורק לטייל ולשמוח. היה לנו מוזר כשירדנו מהרכב שהמעיין ריק. אמרתי לדביר בוא נמהר כי המעיין ריק. כשירדנו ראינו רכב שעולה מהמעיין עם מישהו מבוגר. הוא עשה לנו שלום. רנה קצת פחדה אבל הרגעתי אותה. המשכנו לרדת עד הפיצוץ הנורא". 

בחקירה הנגדית שאלה עורכת הדין לאה צמל את הרב שנרב מה נאמר לו על ידי הצבא כאשר התקשר לקבל אישור להיכנס למעיין. "היו שני שלטים גדולים שביקשו להתקשר. המוקדנית אמרה שאפשר להיכנס ואמרה שחיילים יגיעו ב-11. שאלתי אם אנחנו יכולים להיכנס והיא אמרה כן. ביקרתי בעבר במקום. הייתי כמה פעמים. יש שם גם יהודים וגם ערבים. בעיקר מטיילים שמגיעים מכל מני מקומות. ההנחיה היא שאפשר להיכנס ולשחות. זה נכון גם היום. חזרתי לשם פעמים רבות אחרי הפיגוע. זה מחזק אותי. חברים שלי היו בדרך למעיין הזה באותו הבוקר".

לשאלה האם נהג להתקשר בכל פעם השיב כי: "אני חושב שכן. פעלתי לפי ההוראות. כשיש את השלט אני נוהג להודיע. פעלנו על פי ההוראות. אנחנו עושים לפי מה שצריך. היה כתוב אז התקשרתי/ 

"היום אני מתנהל בדיוק לפי מה שכוחות הביטחון אומרים. היום אני משתדל להגיע עם הכוחות בשטח או לבד. מה שמרשים לי אני עושה. היום לא צריך להתקשר לאף אחד. כבר אין את השלט הזה. אישית אני לפעמים מתקשר למפקד בשטח ולפעמים מגיע לבד".

לשאלה מדוע התעקש להעיד השיב "המשפט של הרוצחים של הבת שלי. אני חייב להיות נוכח ולדעת כל מה שקורה. אני צריך להסביר את זה?! זה מאוד פשוט". 

כאמור, באוגוסט 2019, הגיעו רנה שנרב, יחד עם אביה הרב איתן שנרב ואחיה דביר, לטיול במעיין עין בובין (מעיין דני). בעת שטיילו במקום התפוצץ מטען שהוטמן במקום על ידי חוליית מחבלים מהחזית העממית לשחרור פלשתין.

רנה נהרגה במקום ואביה ואחיה נפצעו. כחודש לאחר הפיגוע נעצרו חמשת חברי החוליה. בכתב האישום נכתב כי הם צפו על המעיין וחיכו לישראלים. כשמשפחת שנרב הגיעה למקום הם הפעילו את המטען רב העוצמה ורצחו את רנה.