לבלום את סרטן השחיתות המתפשט

מי שהעריך בעשור האחרון כי המאבק בשחיתות אינו רק ניכוש עשבים שוטים מנשיא המדינה ודרומה; ומי שטען כי תמונת המצב במלחמת בני האור בבני החושך דומה לסרטן עם גרורות מתפשטות בגוף המדינה - לא הופתע מפצצת הסירחון החדשה הנושאת את שמו של רונאל פישר, שכן המאבק הזה אינו נקודתי אלא רב־שכבתי ורחב מימדים.

בכל פעם שהוא חודר למתחם חדש בצמרת, ניכרים תדהמה וזעזוע. כפי שקורה עתה, כאשר בחשיפת הפעילות העבריינית לכאורה של רונאל פישר נגלות גרורות גם במערכת אכיפת החוק - במשטרה ובפרקליטות, והשפתיים דובבות תפילה לבל תגיע גם ללשכות השופטים.

בפועל אין מקום לפליאה. ראש ממשלה כן, ופרקליט מחוז לא? סגנית שר כן ורב ראשי כן, ורופא בכיר שיכול להעניק טובות הנאה לעבריינים - לא? יש צער שכך אירע לנו. יש שביעות רצון שכך אנו מגיבים.

רק שקשה עדיין להעריך מה גבולות פרשת פישר. במערכת אכיפת החוק מתנהל ויכוח לגיטימי ולא קל להכרעה. המחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש) מוכנה להחתים את הקצין שסרח (הוא "תפור" כהוגן) ערן מלכה כעד מדינה, אשר ינפק מידע מרשיע יותר על פרקליטת המחוז בדימוס רות דוד, ובעיקר על שלושה ממפקדיו. אך פרקליט המדינה שי ניצן ער לביקורת החריפה של שופטי בג"ץ על פגמים בעיסקת הטיעון שנעשתה עם יאשיהו פינטו, ומבקש להגיש כתב אישום נגד מלכה בטרם יתדיין עימו.

מה נבון יותר? מה יהיה בבחינת החמצה? מה "תפסת מרובה לא תפסת", ומה "עת לכל חפץ"? ברור שבמח"ש מבקשים להניח אזיקים על עבריינים רבים יותר ובכירים יותר, אבל אי אפשר להעלים עין מהעובדה כי פינטו הציב תנאים מכבידים, שלא הועילו עד כה בקידום החקירה. קבלה חפוזה של תנאי מלכה עלולה להתגלות כמשגה, כוויתור על ענישה ראויה תמורת תועלת זניחה.

ככל שהפרשיות הולכות ונערמות אצל מנגנוני התביעה וממתינות להכרעה, החל בחקירת גבי אשכנזי ובועז הרפז (הוותיקה מכולן) ובנימין בן־אליעזר וראשי ישראל ביתנו והרבנים יונה מצגר ופינטו ועתה גם פישר, כך ברור כי הצלחת המלחמה בשחיתות מחייבת ענישה תקיפה, חריפה וגם בלי הסחבת שמאפיינת את הדיונים האחרונים בבית המשפט העליון.