פרשת דומא: עורך דינו של עמירם בן אוליאל, שהורשע, פנה לבית המשפט העליון יחד עם עורכי הדין, יהושע רזניק ואשר אוחיון, בבקשה לדון פעם נוספת בעניינו, הפעם בהרכב שופטים מורחב. הבקשה מגיעה לאחר פסק הדין בהרכב של שלושה שופטי בימ"ש העליון בערעור שהגיש בן אוליאל אשר הכשיר למעשה לראשונה בישראל הוצאת הודאה בעינויים מנחקר והותיר את הרשעתו של בן אוליאל על כנה.
בבקשה שפרוסה על פני 32 עמודים, מפרט הסנגור עו"ד פלדמן את מסכת העינויים שעבר בן אוליאל, את הפסיקה שאסרה זאת בישראל לאורך השנים וכן את ההשלכות של הוצאת הודאה מנחקר באלימות ובניגוד לרצונו החופשית. מסקנת עו"ד פלדמן בסיום הבקשה היא כי "מעבר לזכויות החוקתיות שנדרסו, עומדת האפשרות הריאלית מעוררת הצמרמורת כי המבקש הוא חף מפשע, כי את הפשע ביצע אחר או אחרים".
תחילה כותב עו"ד פלדמן בבקשה את השאלות הקשות אשר עולות מהחלטת השופטים בעניינו של בן אוליאל, אשר מחייבות לדבריו דיון נוסף בבימ"ש העליון "במרכז פסק הדין עלתה שאלה הרודפת את המשפט הישראלי שנים רבות: סמכותו של שירות הביטחון להשתמש בחקירות אלימות, מענות, מכאיבות, כדי לחלץ מידע מנחקרים החשודים בעבירות חמורות נגד בטחון המדינה. מה משקלן של הודאות שנתנו בעקבות חקירות עינויים, מה "המחיר" המשפטי של המבצע או מורה לבצע חקירות עינויים. מה המשמעות על מערכת המשפט של התרת שימוש באמצעי עינויים ללא הסכמה חוקית".
לדבריו, שאלות אלו מובילות לשאלה נוספת "משמעות פסק דין של בית המשפט העליון המפנה עין עיוורת כלפי השימוש בעינויים. האם לא נהפך כך בית המשפט העליון לא למגן החוקה אלא שותף מדעת להפרה קיצונית של איסורים במעמד חוקתי", שואל פלדמן.
"אם הייתי חוזר בי - העינויים היו מגיעים"
לטענת עו"ד פלדמן, פסק הדין שניתן על ידי השופטים ראוי לעיון נוסף בהרכב מורחב של שופטים, משום שהוא מפר עקרונות יסוד של זכותו של כל אדם, לרבות החשוד בעבירות כנגד בטחון המדינה להגנה על שלמות גופו ונפשו. לדבריו, גם בית המשפט הדגיש את המורכבות שבפרשה זו בהיותה מקרה קיצון בחומרתו. "המקרה שבפנינו אכן מורכב ומעורר סוגיות משפטיות ומוסריות כבדות משקל" כתבו השופטים בהחלטתם. "אודה, ההכרעה בערעור זה אינה פשוטה ואף לוותה בהתלבטות קשה ביחס לקבילות ההודיות העוקבות. מדובר במקרה קיצון. הן מבחינת חומרת האמצעים שהופעלו על המערער והן מבחינת השתלשלות העיניים העובדתית במהלך הימים הראשונים לחקירת המערער", הוסיפו השופטים.
בהמשך הבקשה מרחיב עורך דינו של בן אוליאל על מסכת העינויים אשר עבר בן אוליאל בעת חקירתו שכללו אלימות קשה כלפיו. בבקשה מובאת עדותו של בן אוליאל אשר מתאר בכאב: "נתתי להם הודאה, אבל כל הזמן הם דרשו שאשתף איתם עוד פעולה ועוד פעולה ואני השתדלתי כמה שפחות וכל פעם שכנעו אותי על ידי איומים שחבל, שאני מבין רק בדרכים קשות, כל פעם הם הראו לי שהחקירה לא תיגמר בטוב או ברע וכמובן שהרע זה לחזור לעינויים. זה בעצם ההישרדות. אם הייתי חוזר בי מהגרסה הייתי חוזר לעינויים, כי כל העינויים היו בשביל הגרסה שלי. לא ראיתי אפשרות שאני יכול לבוא ולומר שבעצם כל מה שאמרתי להם זה שקר ושהם יקבלו את זה בשתיקה בלי עינויים, בלי להחזיר אותי לעינויים".
בנוסף מביאים עורכי הדין את הדברים מעדותם של שניים מחוקריו של בן אוליאל בבית המשפט המחוזי שם הם פרטו על השימוש בעינויים ובאלימות. במהלך עדותם הודו החוקרים כי היה שימוש באלימות כלפי בן אוליאל. בחקירה הודה אחד החוקרים כי מטרת הסטירה שחטף בן אוליאל באחת מחקירותיו היא לאו דווקא הכאב שחש מי שהוטחה הסטירה בפניו, אלא הכרת המעונה כי חקירה של שאלות ותשובות יכולה להפוך פתאום ללא אזהרה לסטירה המוטחת בפניו. חוקר נוסף הודה אף הוא בחקירה תחת עינויים, תוך טענה שההודאה של בן אוליאל ניתנה אחרי זמן מה שעבר בין החקירות.
בסיכום הדברים כותב עו"ד פלדמן דברים קשים על מערכת המשפט אם פסק הדין המתיר עינויים יוותר על כנו "פסק הדין סוטה באורח קיצוני מעקרונות יסוד של המשפט הישראלי, מעקרונות ההופכים את המשפט ממערכת שרירותית חסרת נשמה ערכית, של הוראות ואיסורים, למערכת חוקתית המסווגת זכויות יסוד ומעניקה להם מעמד חוקתי עדיף. העדפה מוחלטת של חקר האמת לכאורה בכל אמצעי בכל שיטה מדרדרת מערכת משפט למשפט של ארגון פשע נטול סייגים וממגבלות".
עוד נכתב בסיכום כי אין כל ראיה הקושרת את בן אוליאל למעשה מלבד ההודאה אשר הוצאה בעינויים " הסתמכות בית המשפט על עובדות מוכמנות, אינה משכנעת כלל. נזכור המבקש היה נתון לחקירות שב"כ, לא מתועדות, לא מצולמות, בהעדר אפשרות מפגש עם עורך דין ואין לדעת איזה מידע זרם מן החוקרים למבקש. מול הפרטים המוכמנים, עומדות עדויות האומרות כי יותר מאדם אחד השתתף ברצח, הנחה שגם שרות הביטחון הכללי שותף לה, ראיות אחרות מצביעות על כך שמחולל הפשע לא היו יהודים, העובדה היא כי אין להודאה כל תמיכה חיצונית, הכתובת שנרשמה במקום אינה בכתב ידו של המבקש, עקבות הרגליים אינן תואמות את נעליו, אין ראייה פורנזית הקושרת אותו בדרך כל שהיא לזירת הפשע הנורא", נכתב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו