בית משפט המחוזי בתל אביב זיכה במאי האחרון את ערוץ 10 וגיא לרר מכל אשמה בתביעת לשון הרע ב"פרשת איקיוטק", תוך שהוא מחייב את התובע - בן אופק, בתשלום הוצאות משפט בסך 75 אלף שקלים. ערוץ 10 וגיא לרר יוצגו על ידי עו"ד דורון קול ומאיה בלומנפלד ממשרד פישר (FBC&Co).
התביעה נגד לרר וערוץ 10, בה נדרשו לשלם כ-3 מיליון שקלים, באה בעקבות פרסומים בתוכנית הצינור בספטמבר 2014. בתוכנית הקדישו אז שבוע שלם לפרשת איקיוטק, בניסיון להביא את הרשויות לפעול. כך בכל יום פורסמו במסגרת התוכנית שורה של כתבות שעוסקות בבן אופק, בחברות שבבעלותו ובמבצע דרישות התשלום. הפרשה עוררה הד תקשורתי נרחב ואף הגיעה אל מסדרונות הכנסת. בסופו של יום אף הוגש כתב אישום נגד אופק.
במסגרת אותה פרשה שלחה חברת איקיוטק וחברות בת שלה דרישות תשלום בסך של עשרות אלפי שקלים באמתלה של שירותי תוכן. חלק גדול מהנמענים טענו שמעולם לא התקשרו עם החברות וכלל לא הכירו את השירותים שהחברה כביכול מספקת.
אחד מהאזרחים שנדרשו לשלם היה ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט, בטענה שנרשם כביכול לשירותי תוכן וצבר חוב. באותו יום במאי 2008 שבו נטען כי נרשם לשירותי החברה היו לאולמרט עיסוקים אחרים. הוא עסק במצב הביטחוני הרעוע בגבול רצועת עזה וצוות פרקליטיו היה עסוק בהכנות לעדותו הראשונה של משה טלנסקי בפרשת "מעטפות הכסף".
אלא שעל פי מכתב הדרישה אולמרט היה טרוד באותו היום דווקא בסיכויו לצלוח אודישנים מעולם הבידור: "ביקשת להיות מנוי של מרשתי לאחד או יותר מהשירותים המוכרים בשמות המותג: 'אודישנים במרום', 'כרטיסון', 'דייט מאסטר', ממותגים 'בייבס', 'ספייסר', 'ספורטיפ', 'אקס ג'ובס', 'וי. אי. פי סלבס' ו/או אחר", נכתב במכתב הדרישה. יש לציין כי עקב פנייתו של אולמרט הוסרה הדרישה והתפרסמה התנצלות.
בתביעה טען בן אופק, בין היתר כי ערוץ 10 ותוכנית "צינור לילה" יזמו נגדו מסע הכפשות, הפרו את פרטיותו בפרסומים על מצבו הרפואי וכן דרש פיצוי בגין אי הסרת תגוביות ("טוקבקים") מעמוד הפייסבוק של התוכנית. אחת הטענות המרכזיות בתביעה הייתה שהנתבעים לא הבחינו בין התובע לבין החברה שניהל ושלא היה מקום ליחס לו באופן אישי מעשים שנעשו על ידי החברה.
בפסק דין ארוך ומפורט, שניתן בחודש שעבר קבע בית משפט המחוזי בתל אביב כי הפרסומים היו לגיטימיים ונעשו במסגרת החובה הציבורית של הנתבעים להציף נושאים בעלי חשיבות ציבורית.
בית המשפט הרחיב על האקלים החברתי ששרר בתקופה הרלוונטית לפרסום – על הדיונים בכנסת ועל פרסומים נוספים שנעשו בפרשה באמצעי התקשורת – וקבע כי ככל שבן אופק הפך למושא שנאה ובוז, הרי שהפך לכך כתוצאה ממבצע הגבייה האגרסיבי והשנוי במחלוקת שהפעילה חברת איקיוטק שבבעלותו ולאו דווקא כתוצאה מהפירסומים של ערוץ 10.
שופט המחוזי דורון חסדאי קבע עוד כי "לא נמצא כל פגם או עוולה באזכור שמו של התובע לצד שמן של חברות איקיוטק וחברות אחרות בהן היה בעל העניין הדומיננטי, בבחינת 'המוציא והמביא' ואשר על פיו יישק בהן דבר".
בית המשפט קבע גם כי הנתבעים חוסים גם תחת הגנת "אמת דיברתי": "הדברים שפורסמו היו קשורים קשר אמיץ 'למציאות העובדתית' ששררה בתקופת הפרסום ולמאבק הציבורי-חברתי-צרכני, כנגד הגבייה רחבת ההיקף בה נקטה חברת איקיוטק, שבבעלות התובע ובהנהגתו". בנוסף נקבע כי הנתבעים חוסים גם תחת הגנת העיתונות האחראית.
בית המשפט התייחס באופן תקדימי גם לאחריותו של בעל עמוד פייסבוק על תגובות שנכתבו על ידי צדדים שלישיים בעמוד, וקבע כי אין מקום לייחס לנתבעים אחריות לתכנים בדף הפייסבוק, כאשר אין להם בקרה מקדמית על התכנים ויכולת אישית לסנן אותם מראש וכן אין להם חובה משפטית לעשות כן. עוד צוין כי התובע כלל לא פנה אל מי מהם בבקשה להסרת תוכן פוגעני מסוים כזה או אחר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו