"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ביהמ"ש: מאסר ופיצויים לתוקפי הרב הבלין

ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור והחמיר בעונשם של השלושה שהתקהלו ליד בית הרב וקראו קריאות גנאי • האירוע התרחש על רק חברותו של הרב בביה"ד שאישר הסדר בנוגע לגיוס בני ישיבות

,עודכן
הרב הבלין // צילום: דודו גרינשפן // הרב הבלין // צילום: דודו גרינשפן

בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר עונשי מאסר בפועל על שלושת הנאשמים שהורשעובפגיעה ברב משה הבלין,רבה האשכנזי של העיר קרית גת.

השלושה, שלמה ויספיש, יהודה זילברברג ומנחם טעפ, הורשעו על פי הודאתם בעבירות של התקהלות אסורה והסגת גבול, תוך פגיעה בפרטיותו של הרב. זאת, על רקע חברותו של הרב הבלין בבית הדין הרבני של חב"ד, אשר אישר הסדר עם צה"ל בעניין גיוס תלמידי ישיבות של חב"ד לצבא.

לפי כתב האישום המתוקן שבו הורשעו,הגיעו השלושה, חרדים שנמנים על המתנגדים לגיוס תלמידי ישיבות, לבית הרב יחד עם קהל נוסף. הם נקשו על דלתו של הרב כדי לדבר איתו, ולאחר שזה סירב, הם החלו להשתולל, תקעו בשופרות, זרקו את הכרוזים לתוך ביתו וצעקו עליו שהוא 'עוכר ישראל', 'מוכר נשמות' ועוד.

נאמר כי אשת הרב המפוחדת ביקשה להרגיע את הרוחות, אך אחד הנאשמים מנע ממנה לסגור את דלת ביתה, תוך שהוא תוקף בשופר ומגדף אותה. אשת הרב חשה ברע בעקבות האירוע ופונתה לקבלת טיפול רפואי.

במסגרת ההסדר שגובש בין הצדדים, המדינה עתרה לגזור עליהם עונשי מאסר הנעים בין שישה חודשים, שאותם אפשר גם לרצות בעבודות שירות, לבין תשעה חודשי מאסר - כל אחד לפי חלקו. עוד בקשה המדינה לגזור עליהם מאסר על תנאי ולחייב אותם בתשלום פיצוי כספי לרב הבלין. הנאשמים מצדם ביקשו להסתפק בתקופת ימי מעצרם.

"הטילו אימה על רעייתו"

בית משפט השלום לא קיבל את עמדת המדינה והסתפק בימי המעצר של הנאשמים, וכן נמנע מהשתת פיצוי לטובת המתלוננים. לאור זאת, גזר בית משפט השלום על הנאשמים את העונשים הבאים:

ויספיש נדון לשלושה חודשים ו-20 ימי מאסר בפועל (מניין ימי מעצרו), חמישה חודשים ועשרה ימי מאסר מותנה, וכן והתחייבות כספית בסך 7,500 שקלים. בנוסף, ויספיש צירף עוד שני תיקים שעוסקים בהתנהלות מסיגת גבול, והורשע גם בהם. בגין שני תיקים אלה גזר בית משפט השלום על ויספיש 25 ימי מאסר (שירוצו בחופף לימי המאסר בתיק העיקרי), מאסר מותנה והתחייבות כספית.

הנאשמים זילברברג וטעפ נדונו ל-11 ימי מאסר בפועל (מניין ימי מעצרם), שלושה חודשים ו-19 ימי מאסר מותנה והתחייבות בסך 5,000 שקלים.

כאמור, על גזר דין זה הגישה פרקליטות מחוז דרום ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. במסגרת הערעור ביקשה הפרקליטות לבטל את גזר דינו של בית משפט השלום, ולהחמיר באופן משמעותי בעונשם של הנאשמים, כך שיושת עליהם עונשי מאסר בפועל מעבר לתקופת המעצר, לצד קנס כספי משמעותי ופיצוי.

תוקפי הרב הבלין. ביקשו להסתפק בימי מעצרם בלבד

הפרקליטות טענה כי בנסיבותיו החמורות של המקרה המדובר, כל תוצאה אחרת אינה הולמת את חומרת העבירות שבוצעו ע"י הנאשמים, ו"אין בה כדי להרתיעם ועבריינים פוטנציאליים אחרים, לבל ירמסו ברגל גסה את שלטון החוק, מתוך מחשבה שמערכת האכיפה והמשפט תקל עמם".

בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל את ערעור המדינה והשית שישה חודשי מאסר לויספיש ושני חודשי מאסר לזילברברג וטעפ, תוך שהודגש ש"לא יעלה על הדעת שסירוב נאשם לבחינת עניינו ע"י הממונה ייזקף לזכות נאשם ויביא להקלה בענישה". כמו כן הושתו פיצויים לטובת הרב ואשתו, בסך 10,000 שקלים.

במסגרת פסק הדין הודגשו ההבדלים בין זכויות היסוד החוקתיות (חופש ביטוי, חופש הפגנה ומחאה וכו') כמו גם זכות המשיבים להפגין בסוגיית גיוס בני הישיבות (כמו כל סוגיה המצויה במחלוקת ציבורית או חברתית), לבין מעשי המשיבים, שמרכז הכובד בעניינם אינו מצוי בהתקהלות האסורה כי אם בפגיעה בפרטיות הרב ומשפחתו תוך שחללו את פרטיות והטילו אימה על רעייתו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר