"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אין הצדקה תרבותית לרצח המזעזע

דיון אתני ברצח אינו ראוי ואינו נכון • יש לחזק את מעמד השירות הפסיכולוגי בקרב הקהילה האתיופית • דעה

,עודכן
מוחים נגד גזענות וסטיגמות (ארכיון), צילום: ללא קרדיט

השוטר שרצחאמש את אשתו בביתם, היה אמון על אכיפת חוקי המדינה. כבוד האדם וחירותו היו אמורים לעמוד לנגד עיניו. הוא אמור היה להשרות ביטחון בתוך ביתו, כפי שהשרה מחוצה לו, ולשמש מודל לכל אזרח בהתנהגותו ובהתנהלותו.

למרבה הצער, בקלות דעת הוא בחר לנשל את אשתו מזכותה הבסיסית לחיים והותיר את ילדיה שבורי לב ומצולקים. לא משנה מה הסיבות והנסיבות שבגינן החליט לגדוע את חייה, שום טיעון לא מצדיק אלימות, ובטח שלא רצח.

וכמו תמיד, כשמדובר ברוצח בן העדה האתיופית, החלו מסביב ניתוחים עדתיים ותרבותיים. איש לא האשים את השוטרים באופן כולל כשותפים לרצח, אז מדוע מצביעים עלינו, כהי העור שעלו מאותה מדינה? רוב העדה האתיופית מעורה ומעורבת בחברה הישראלית, טיעונים של אתניות ורקע תרבותי אינם רלוונטיים עוד.

זירת הרצח בנתניה // צילום: עמי שומן

מוצא הרוצח והקורבן לא צריכים לעורר עניין. חיי הצעירה נגדעו, ונפשותיהם של ילדיה נרצחו גם הן, בדומה לרצחעליזה שפק ז"לבשבוע שעבר. לכן, במקום לבחון את הרוצח מהבחינה העדתית, כדאי לבחון אותו בהיבט האישי - לדלות מידע מחבריו ומכריו ולאפיין את הדמות על מנת לזהות מבעוד מועד רוצחים פוטנציאלים ולהציל נפשות בישראל.

ההתמודדות הזו, בעיקר בקרב העדה האתיופית, דורשת גם השקעה. על המדינה להכשיר פסיכולוגים דוברי אמהרית ולבצע הסברה שתהפוך את השירות הפסיכולוגי למקובל, נוכח ולגיטימי בקרב הקהילה האתיופית. כך, בדומה למתרחש בקהילות אחרות, ידעו אנשים לשתף בתחושותיהם ובמחשבותיהם ונוכל למנוע מקרים נוספים.

מדינת ישראל צריכה לנתב בקפידה את המשאבים המוקדשים לקהילה האתיופית. העדה אמנם מקבלת תקציבים גבוהים ביחס לחלקה באוכלוסייה, אך בפועל נדמה שאפילו שקל לא מגיע ליעדו. הוועדות המוקדשות לנושא הן חסרות תועלת בהרכבן הנוכחי שאינו נגיש לבני העדה - צריך להרחיק את העסקנים וסוכני העוני מהקהילה ולערב את לב העדה בקבלת ההחלטות.

הגיע זמן שהמדינה תבחין בין צבעו של אדם לבין מהותו ויכולותיו. רק כך, בעזרתה ובהכוונתה, יתאפשר לנו לנפץ חסמים וסטיגמות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר