אישור הפעולה ברפיח: העיר הדרומית ביותר בעזה היא איננה סיסמה, אלא איום ממשי

עד יום ראשון הכל התנהל כשורה מבחינת חברי "הלשכה המדינית" בחמאס. איסמעיל הנייה דאג להדגיש בכל הצהרה כי הוא בוחן את ההצעה המצרית "ברוח חיובית", אף שהיה נראה שהמשא ומתן עבר מזמן לשלב ההאשמות. המטרה - להפיל על הצד הישראלי את האחריות במקרה של פיצוץ בשיחות.

אבל ביום ראשון, חמאס בעזה - כלומר אנשיהם של יחיא סינוואר ומוחמד דף - ביצעו טעות אסטרטגית. המחבלים שלהםשיגרו מטח לעבר כרם שלום, והרגו ארבעה מלוחמינו. האירוע הקשה הזה הבהיר למצרים (בפעם האלף), שחמאס איננו גורם שאפשר לסמוך עליו. ואכן, גורם מצרי בכיר הבהיר בלשון דיפלומטית כי המטח "גרם לקשיים" במשא ומתן.

המטח הזכיר לכל מי שעוד התלבט בקבינט המלחמה, שרפיח איננה רק סיסמה, אלא איום טרוריסטי ממשי על אזרחי ישראל. בעקבות כך, החל מבצע הפינוי הרשמי ממזרח העיר אתמול. כרוזים הופצו עם הנחיות לעזתים לעלות צפונה לאזורי חאן יונס והמואסי, ובקרב התושבים פשטה היסטריה: "איפה העולם הצבוע שיאמר - 'הפלישה לרפיח היא קו אדום?'", הם תהו. במשך שעות היה נדמה שבישראל נפל הפור.

בלשכה של הנייה הבינו כי המצרים עומדים לתת אור ירוק לישראל, ושעליהם להמציא תחבולה מדינית חדשה. הם המתינו בסבלנות לסביבות שבע וחצי בערב, סמוך לפריים טיים של מהדורות החדשות, והטילו פצצה: "שוחחנו עם המצרים והקטארים ואנחנו מסכימים להצעה". עם סיום המלחמה או בלי? את זה הם כבר לא טרחו לציין.

במקביל, נשלחה פעם נוספת משלחת לקהיר כדי להמשיך את הדיונים. יהיה מי שישאל: אם ניתנה הסכמה, אז מדוע צריך לשלוח שוב את צוות המשא ומתן למצרים? לעוד מגעים? הרי חמאס "הסכים".

מרחב ההכחשה של חמאס מאפשר לארגון הטרור להתל בישראל ובמתווכים. מצד אחד לשמור על האהדה של האוכלוסייה ברצועת עזה, שיצאה אתמול לרחובות בפרץ של שמחה על רקע ההודעה; ומצד שני, להמשיך בניסיון שלהם להציל את שלטון הטרור ברפיח ובמרכז הרצועה.

אם אכן חמאס נסוג מהדרישה להפסקת המלחמה, הרי שאפשר לזקוף זאת לזכות המצרים, שהציבו איום כפול מול ארגון הטרור ומול ישראל. בין אם מדובר בשליטה במעבר רפיח ובין אם מדובר בהמשך היחסים הדיפלומטיים. אבל אם אנחנו עדים למריחת זמן נוספת של סבב המשא ומתן, הרי שזו עוד הוכחה לכשל המנהיגותי בישראל.

אין הכוונה להצהרות של ראש הממשלה נתניהו בתחילת השבוע, שהבהירו את הברור מאליו: לא יהיה סיום של המלחמה עד שיושלמו מטרותיה - החזרת החטופים ופירוק היכולות הצבאיות של חמאס בעזה. אי אפשר באמת לעקוף ערבות אמריקנית, שלפיה שקט לאורך זמן פירושו סיום המלחמה, אם אכן ניתנה הבטחה כזו. כלומר, אפשר - אבל ישראל תתקשה, בלשון המעטה, לפעול בעתיד בצפון.

הטעות של ישראל איננה נובעת מכך שהיא לא נכנעת טוטאלית לסינוואר וגוזרת כיליון על הנגב המערבי לשנים קדימה. אם ראש הממשלה (וקבינט המלחמה) שגו, הרי שזה בהחלטה האומללה לא לפלוש לרפיח לפני חודשים, אולי אף בתחילת המלחמה, ובלי הכרזות ומאבקים פוליטיים מיותרים. זה המחדל האמיתי כאן.