התקווה של סינוואר נמוגה? לפגיעה ב"ביתו" של מנהיג חמאס עשויה להיות השלכה דרמטית

בעוד שמבחינת ישראל היה זה אולי רק עניין של זמן עד שהלחימה תגיע גם לאזורח'אן יונס, בחמאסקיוו שיעלה בידם לבלום את התקדמות המלחמה לחלק הזה של רצועה. ההפוגה בשבוע החולף, שבמהלכה שוחררו עשרות חטופים ישראלים, חיזקה בקרב צמרת ארגון הטרור את תחושת הביטחון שהצבא יעצור בעיר עזה, ותימצא הדרך למנוע מהתמרון להתרחב אל דרום הרצועה.

הם גם שמעו את הקולות שבאו מוושינגטון וממנהיגים בקהילה הבינלאומית, שדיברו על הצורך להגיע להפסקת אש קבועה ברצועת עזה, וחשבו שלחץ בינלאומי יכבול את ידיה של ישראל. עם זאת, כבר מיום שישי, עם קריסת ההפוגה, גילו בחמאס עוד ועוד סימנים מדאיגים מבחינתם, לאחר שהלחימה נדדה דרומה והתמקדה הפעם באזורים שמקיפים את ח'אן יונס.

בניגוד לעיר עזה, שבהיחיא סינווארהוא "אורח", ח'אן יונס היא הבית. שם נמצא הרגש. במקום הזה הוא נולד וגדל, בדומה לחברו, ראש הזרוע הצבאית של חמאס מוחמד דף. לא נשללת האפשרות ששניהם, בנוסף לצלע השלישית מרוואן עיסא, דמות חשובה נוספת בארגון, מסתתרים בדרום הרצועה, אזור שהלחימה בו העלתה הילוך ביומיים האחרונים עם מכות אש חזקות מהאוויר וקריאות לתושבים להתפנות למקומות מוגנים.

עד פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", קרוב לרבע מיליון בני אדם גרו בח'אן יונס – "בירת הדרום". בינתיים, לאזור זה ולעיירות מסביב נמלטו רבבות משפחות ועקורים שחיפשו מחסה אצל קרובי משפחה, במתקנים ובבתי ספר של אונר"א ובכפרי אוהלים. נהירת התושבים לדרום הרצועה בצל המלחמה הפכה את מחוזות ח'אן יונס ורפיח ל"אזורים בטוחים של אי-לוחמה", דבר שאפשר לפעילי חמאס ולחברים בארגון הטרור להרגיש שם פחות או יותר בטוחים, עד עכשיו. בחסות האוכלוסייה המפונה, הם חשבו למצוא ערי מקלט.

בלי להמעיט מחשיבות העיר עזה, המשמשת כמרכז העצבים השלטוני והצבאי של חמאס, ח'אן יונס היא סמל עבור יחיא סינוואר. כארגון שעובד על התודעה ושהתדמית חשובה לו, סמלים הם לא עניין של מה בכך, ופגיעה בהם עשויה להתגלות כחיונית.

מעוזי התמיכה של חמאס נמצאים בעיקר במקום הזה. בד בבד, עם התחזקות מנהיגותו בשנים האחרונות בעזה ובעזרת מימון מקטר ומגורמים נוספים, השקיע סינוואר משאבים בפיתוח שירותים לציבור בעיר הולדתו. כמה מרכזים רפואיים שודרגו ומספר פרויקטים חדשים למגורים נבנו לטובת התושבים בשכונת "מדינת חמד", שהופצצה אתמול. לא במקרה הוא הואיל להקריב מעט כסף מסעיף ההתחמשות הצבאית ל"סעיפים אזרחיים" דווקא בעיר שקרובה לליבו. רף הפופולריות שלו עלה בהתאמה.

מכאן, שהאתגר גדול ומסובך יותר. כתישת יכולות צבאיות, הטלת אלפי קילוגרמים של חומרי נפץ והפצצת מאות מטרות של ארגון הטרור, הן עניין הכרחי – אך לא מספיק.

לאנשים בשכונה שבה צמח סינוואר פחות אכפת כמה טילים נשארו לו. בתודעה שלהם, ה"רוח" שלו עדיין קיימת. הם גם לא סופרים כמה מפקדים מגדודי הזרוע הצבאית של חמאס חוסלו. גם במקרה הזה, למרות האבדות הכואבות והקשות שהארגון סופג, פעיליו עדיין לא איבדו את החשק להילחם. כששני הדברים האלה יתערערו, נדע שאנחנו מתקרבים להחלשה אמיתית של חמאס ברצועת עזה.