"סינוואר הסתכל לי בעיניים, ואמר בעברית: 'אנחנו נפגע בכם'. הוא עבר מאפס למאה"

אזור המנהלה של מתחם ב' בכלא קציעות נראה שגרתי למדי, כמעט משעמם. אבל את מה שקרה שם, אי־אז בחודש אוקטובר 2011, במהלך לילה קריר אחד, מתקשה לשכוח אילן בורדה, אז מפקד בית הסוהר שממנו שוחררו המחבלים בעסקת שליט.

השעה היא אחת בלילה, ועל הפרק שחרורם של 470 אסירים תמורת החייל גלעד שליט. במרכז המכלאה ניצב יחיא סינוואר, בכיר הנהגת חמאס בכלא, שלמעשה מסרב להגיע לתחקיר נציג השב"כ ומתנגד לחתום על טופס התחייבות שלא יעסוק עוד בטרור. בורדה נמצא בסיטואציה הזויה: הוא מנסה להסביר לסינוואר כי חתימה על המסמך היא תנאי לשחרור, אך רב המחבלים עונה לו: "מצידי שלא ישתחרר אף אחד, אני לא יוצא לשב"כ ואף אחד לא יוצא אליהם".

סינוואר המשיך להערים קשיים, דרש את שחרורם של מחבלים נוספים, סירב לצאת לשיחה המחייבת עם נציג השב"כ, ובסופו של דבר שוחרר - בלי המחבלים שביקש שייצאו לחופשי, אך גם בלי שחתם על טופס התחייבות שלא לעסוק בטרור.

"אני האיש האחרון שדיבר איתו בכלא הישראלי. אמרתי לסינוואר שבגללו העסקה עלולה להתבטל. זה לא עניין אותו", נזכר בורדה, תת־גונדר בדימוס, לשעבר ראש חטיבת המודיעין בשב"ס, אשר פיקד על חמישה בתי סוהר ביטחוניים ופליליים, ופגש את סינוואר לראשונה כמפקד כלא נפחא, בשנת 2005.

איך סינוואר נראה באותו הלילה?
"הוא היה באופוריה. היה ברור להם שהעסקה תתממש. כשאין סנקציות ואמצעי לחץ מולם, אין לך שום סיכוי. אני יכול לומר שאם השיחה הזאת היתה מתנהלת בתוך בית הסוהר על נושא אחר, היא לא היתה מתנהלת כפי שהתנהלה".‬‬‬‬‬‬

לאחר שסינוואר עבר בדיקות של רופאים מהשב"ס ומהצלב האדום, הוא עלה בשעה שש בוקר לאוטובוסים עם מחבלים נוספים. "לא אשכח את הפנים שלו באותו הלילה. הביטחון העצמי שלו היה בשמיים. שפת הגוף שלו שידרה 'אני ואפסי עוד'. הוא ישב והלך בביטחון מוחלט, הוא לא ספר אף אחד".

אתה חוזר ליום הזה הרבה?
"כל הזמן. אני בכעס גדול, בטח כשאני יודע איפה הוא נמצא ומה הוא עושה היום".

* * *

כ־12 שנים מאוחר יותר, ידוע לכל מה עושה היום יחיא סינוואר, מנהיג חמאס בעזה ומאדריכלי מתקפת הטרור ב־7 באוקטובר: מסתתר בעזה, מתחת לאדמה, ו"מבקר" שבויים ישראלים שנחטפו על ידי הארגון שלו. המשפט "שלום, אני יחיא סינוואר. אתם הכי מוגנים פה, לא יקרה לכם כלום", כבר הספיק לחרוך את הרשת ולהפוך כמעט למטבע לשון מצמרר ומורבידי.

"הוא ידע שהחטופים יעבירו את המידע הזה. זה מראה לך שהוא לא מפחד ולא חושש, וגם רוצה להעביר מסר: מי שיפגע בו, יפגע בחטופים. הוא משתמש בהם כמגן אנושי, באופן מאוד לא מפתיע", גורס בורדה.

בשעה שהציבור הרחב יכול רק לדמיין מה הרגישו החטופים באותם הרגעים, יש מי שחוו עם סינוואר מפגשים של ממש. בורדה, כאמור, הוא אחד מהם, וכזה הוא גם ד', קצין בכיר בשירות בתי הסוהר, ששימש לאורך השנים בתפקידי פיקוד ומודיעין בכירים בארגון, ומדבר כאן לראשונה. ד', בשנות ה־40 לחייו, עובד יותר מ־20 שנה בשירות בתי הסוהר, ובחלוף השנים עבד מול כל הנהגת חמאס הבכירה בכלא. הוא דיבר איתם והכיר אותם לעומק, גם את סינוואר עצמו, שאיתו הוא צבר עשרות שעות לאורך השנים.

"הייתי הולך לישון איתם וקם איתם בבוקר", הוא מספר. "השב"ס במגע יומיומי עם האסירים, מסביב לשעון. כשהייתי מגיע לעבודה, הייתי יורד לאגפים, אל האסירים". במסגרת תפקידו, ד' גם היה מהאנשים שבנו את תיק המודיעין סביב סינוואר. חלק מהידיעות וממאגר המידע שהתקבל עליו הגיע מד' עצמו. בתיק כזה נאסף מידע נרחב ומעמיק על האסיר: אופיו, דרכי החשיבה שלו, אופן התנהלותו וסדר היום שלו, מי האנשים הקרובים אליו בכלא. הכל תוך כדי פעילות מורכבת ויומיומית, שנועדה לסכל פגיעה בביטחון בית הסוהר ופגיעה בביטחון המדינה - הוצאת פיגועים, למשל.

איך נראה סדר היום שלו בכלא?
"הוא היה מתעורר בארבע לפנות בוקר ומתארגן לתפילה. סינוואר הקפיד על סדר יום שכלל תזונה ויציאה לחצר הטיולים. בחצר הוא הסתובב עם סלאח שחאדה, למשל, ועם בכירים נוספים. הכל, כמובן, למטרות אישיות - גיוס אנשים לבחירות בהנהגה, תמיכה של אנשים ופתרון בעיות אישיות".

בורדה, אגב, סבור כי שחאדה חיבק את סינוואר חיבוק דוב מתוך חשש שהפעולות שלו עלולות לפגוע בארגון חמאס בכלא. "כשהוא נכנס לכלא ב־1987, הנהגת חמאס שם חששה מהקיצוניות שלו, שהוא עלול לפגוע בתנאי המאסר שלהם. בחלק מהמקרים רוב הנהגת חמאס היתה נגד הקיצוניות שלו, דבר שסינוואר נאלץ לקבל בהכנעה. לא היתה לו ברירה אחרת. הנהגת חמאס בכלא העדיפה קו מתון יותר. אם בכלא היו נותנים לו להוביל מה שהוא רצה, היינו במלחמה יומיומית עם האסירים. אבל היום הוא קובע, ואין ממש מי שיכול להתנגד למהלכים שלו".

דומיננטי, ממעט לדבר

ד' מספר שסינוואר מיעט לדבר, בפרט עם סוהרים, ועם זאת גם היה דומיננטי מאוד. "ביומיום הוא התנהל כאסיר רגיל. הוא המשיך לשרת בתוך חמאס כאיש ביטחון, ובכלא הוא ניסה להמשיך את עבודתו כמאתר משת"פים בתוכו, כדי שלא יעבירו לנו מידע". כך, מסביר בורדה, הוא גם צבר את כוחו.

סינוואר, מספר ד', היה אדם דתי מאוד, אדוק באמונתו. הוא האמין שייצא מהכלא, ולא איבד תקווה בעניין הזה. "הוא היה אומר לי 'אני עוד אשתחרר, ואתה לא קובע מה יהיה, אללה יקבע מה יהיה'. הוא גם אמר לי 'אנחנו נקים מדינה'. הוא הבין שטובת האסירים לא תושג בכוח, ולכן הוא הרבה לדבר איתנו בשיחות אישיות כדי לנסות לקדם את טובת הארגון שלו".

כשהוא נכנס לחדר, אתה מזהה כריזמה, משהו שמאיים בנוכחות שלו?
"זיהיתי כריזמה ומנהיגות, מישהו שיכול לסחוף אחריו אנשים. מצד שני, אדם קיצוני בצורה לא רגילה. קר רוח, אדיש, כמעט ללא רגש, כזה שעובד יותר עם הראש".

בכלא, האסירים פחדו ממנו?
בורדה: "אף אחד לא התעסק איתו, וגם לא כל אחד העז לבוא לדבר איתו. מי שנחשב ברמה נמוכה בארגון לא דיבר איתו באופן ישיר, למרות שהוא יצא לחצר והסתובב בה".

אדם הנכנס לכלא ולא מכיר את הדמויות, יבין במהרה מי המנהיג שם?
"זה מאוד ברור. מהר מאוד אתה תבין מי נגד מי. בחצר, למשל, אתה רואה אותו הולך, ואף אחד לא מתקרב".

יש אירוע איתו שנצרב בזיכרונך?
ד': "בתקופה שבה הייתי סוהר, ב־1997, נכנסנו לחיפוש בחדר של סינוואר, בעקבות מידע מודיעיני של השב"ס וגורמי הביטחון. נתפסה בחדר חבילת אשגרים גדולה מאוד, כלומר ידיעות שמועברות בצופן. בפועל, מדובר במכתב על דף מאוד קטן, שנכתב בכתב זעיר.

"כשפענחנו את האשגרים האלו, התוודענו לדמות שלו. ראינו בהם הכוונה אישית שלו להוצאת פיגועים מחוץ לכלא, לחקירת משתפי פעולה מחוץ לכלא, לחקירת משת"פים בתוך בתי הסוהר, ולהמשך פעילות הביטחון מתוך הכלא - כולל הכוונה לחטיפת חיילים לצורך שחרור אסירים. ככה הבנו עם מי יש לנו עסק".

"הוא סינן 'בסדר', המסר עבר"

אירוע נוסף עם סינוואר היה בשנת 2003, משחזר ד'. "בעקבות אירוע של חשד להברחה, ביצענו חיפוש על אחד מהאסירים מהאגף של יחיא סינוואר. סינוואר התרעם על החיפוש וביקש לדבר עם קצין המשמרת, שבמקרה היה אני. הוא היה מולי, הסתכל לי בעיניים, ובאופן מאוד אלים אמר לי בעברית: 'על מה שעשו לאסיר, אנחנו נפגע בכם, בסוהרים, ואני אפגע בסוהרים'. הרטוריקה שלו היא אלימה, והיה מאוד ניכר שהוא עובר מאפס למאה בתוך רגע".

איך אתה מגיב?
"עם השנים אנחנו לומדים להגיב לצורות התבטאות אלימות מצד האסירים. לא התרגשתי ממנו, והעמדתי אותו במקום. אמרתי לו בצורה מאוד אסרטיבית שאם ייפגע סוהר, 'אתה תיפגע באופן אישי, ואתם תיפגעו באופן אישי'. בכלא אתה נמצא בחברה שיש בה כללים וחוקים אחרים. הנורמות שלהם לא רגילות. אנחנו כמובן עובדים לפי פקודות ונהלים, ואנחנו יכולים לפגוע בהם באמצעות העמדה לדין משמעתי, העברה להפרדות ועוד".

מה הוא עונה לך?
"הוא כמובן שומע, מסנן 'בסדר', וחוזר לאגף. מולי אסור לו להגיב. אבל מודיעינית, אני יודע שמאחורי הקלעים הוא מעביר את המסר להנהגת חמאס, ומדבר איתם. הוא התייחס לדברים שלי ברצינות".
בדברים של ד' ניכרים הרובד הסמוי והרובד הגלוי בבתי הסוהר, המתוארים כמעין משחק שחמט שבו מנסה השב"ס למוטט את ההחלטות והפעולות של ארגון חמאס מתוך הכלא. לשם כך, כאמור, אפיינו בשב"ס את דמותו של סינוואר. "הגענו למסקנה שמדובר באדם קיצוני, אלים, אבל כזה עם נקודות חולשה", מדגיש ד'.

תסביר.
"למשל, הוא יכול לקבל החלטות, להתעקש עליהן וללכת עליהן עד הסוף. גם אם ההחלטה היא שגויה, הוא לא ייסוג ממנה. הוא עקשן בעמדתו, וזה מחליש אותו. כשהוא ניסה להוביל שביתת אסירים לאורך השנים, הוא פנה לגורמי המודיעין ולפיקוד הכלא כדי להוציא אסירים מהפרדות. האסירים האלה נמצאים 23 שעות בתא מופרד משאר האסירים ומקבלים שעה של טיול בחוץ. בדרך כלל מי שהיו בהפרדות אלה אסירים בעלי השפעה שלילית בארגוני הטרור - סלאח שחאדה, סאלח אל־עארורי, ג'יאהד יָגמור וכמובן גם סינוואר.

"הוא טען שיש אסירים ללא מסוכנות שנמצאים בהפרדה במשך שנים ושאל למה לא מוציאים אותם. הסברנו לו שהמסוכנות עדיין קיימת, מה שהוביל אותו להוציא לפועל שביתת רעב בארגון חמאס".

זו שביתה אחרת משביתות רעב שגרתיות?
"זה בדיוק העניין. השביתות שלו היו קיצוניות, מאפס למאה - ללא אוכל, מים או תרופות כבר מהיום הראשון. צריך להבין, בדרך כלל שביתות רעב נפתחות ללא אכילה, אבל האסירים מקבלים שתייה ומלחים. אצלו, אסירים היו בסיכון חיים מהר מאוד. זה מראה על הנחישות שלו, הולך עד הסוף גם כשהוא משלם מחיר הפסד, וזו נקודת חולשה".

בורדה מדגיש כי למרות הנחישות של רב המרצחים והפעולות הגלויות שלו, "סינוואר הקפיד שלא ללכלך את הידיים, הוא ניסה להיות ברקע. בשנת 2002, כאשר נדקרו מפקד כלא נפחא, אלברט אבוחצירה, ושניים מפקודיו, זו היתה הנחיה של הנהגת חמאס. ידענו מודיעינית שהוא וההנהגה עומדים מאחורי ההחלטה.

"הוא תמיד היה בציר קבלת ההחלטות, ועם השנים הוא הפך להיות בכיר יותר. בשחרור שלו, הוא מייד התברג בהנהגה הבכירה של חמאס בעזה. כשהאוטובוסים הגיעו לעזה עם האסירים המשוחררים, שלפו את יחיא סינוואר, העלו אותו על שיירה והעלימו אותו מההמון".

מה אנחנו לא מבינים עליו?
ד': "אני חושב שנותנים לו יותר מדי קרדיט בנוגע להיכרות שלו אותנו. הוא מכיר אותנו, את ההוויה הישראלית, אבל לא צריך להיסחף. מעבר לכך, הוא נחוש אבל הוא בן אדם, והוא גם עושה לא מעט טעויות".

אחד מהאנליסטים הפלשתינים כתב עליו בעבר שכאשר מדברים איתו - לפעמים ניצב מולנו מדינאי, ולפעמים גבר מהרחוב. אתה מסכים?
"זה לא באופי של סינוואר להיות מדינאי. הוא צבאי לחלוטין, ואמר בעצמו שאם היה יכול לפשוט את כל החליפות שלו, היה פושט אותן".

יש מי שסבור שהוא רואה בעצמו דמות רוחנית, ממש מישהו שאלוהים בחר בו כדי להשמיד את היהודים.
בורדה: "אני מסכים, ולכן אולי זו הסיבה שמבחינתו אין לו בעיה למות היום. הוא עשה את שלו, ומה שקרה ב־7 באוקטובר הציב אותו בהיסטוריה של חמאס ושל הפלשתינים. הדברים נכונים גם אם חמאס בעזה יושמד".

הוא לא חושש לחייו?
"להערכתי הוא לא פוחד. אין לו בעיה להקריב את מי שצריך, כולל את עצמו".

"תוציאו אותם, בטוב או ברע"

אז איך בכל זאת שוברים ומערערים אדם שכביכול אינו פוחד וחושש לחייו? בורדה אומר כי ניתן לעשות זאת רק באמצעות כוח. "אם הוא יודע שבגלל הכוח שלך והסנקציות שתנקוט הוא לא ישיג את מטרותיו, הוא יכול להגיע לפשרה או להסכמה. ככל שקיימים אמצעי לחץ גדולים יותר על סינוואר ועל חמאס, כך הסיכוי להשגת המטרות מולם - עולה".

ד' מסכים ומוסיף: "צריך לדעת לדבר איתו בשפה שלו. כשהוא מבין שיש לאדם מולו עוצמות וכוח, הוא לא ישחק איתו. כשסינוואר וההנהגה ניסו להוביל שביתות רעב, אמרנו להם שהם ישלמו מחיר כבד - והוא הראשון שישלם מחיר כבד, כלומר הפרדות והגבלת תנועה. המסר אליו היה חד וחלק: אם תשברו כללים בכלא ותובילו מחאה לא צודקת, כי עצורים מנהליים נעצרו בעקבות כוונות לביצוע פח"ע, אתה תשלם".

זה עבד?
"באותו מקרה חזרה בה הנהגת חמאס מלהוביל שביתת רעב, כי היא הבינה את המשמעויות. אם מדברים איתו פרווה, הוא לוקח את זה לכיוון שלו. באופן כללי אני יכול לומר שכאשר הכנסנו אסירי חמאס להפרדות, הוא בא לדבר וראינו אותו יוצא מכליו. הוא התעצבן, כאילו פגענו בנימי נשמתו. כשאתה מכניס מנהיג חמאס להפרדות, זה כאילו אתה גודע להם יד".

מהדברים של ד' ניתן להניח שסינוואר לא נותר אדיש לפגיעות במנהיגי חמאס, בין שמדובר בהפרדות ובין שמדובר בחיסולים. "האסירים חשובים לו, כאמור. עם שחרורו מהכלא הוא הגיע לבית של חסן סלאמה והבטיח לאמו שהוא ישחרר את בנה. הוא גם נתן הבטחה לאסירים לגבי שחרורם העתידי. הם האמינו לו, אבל כאשר הם ראו שבמשך זמן לא קורה כלום - התחילו לכנותו שקרן. זה מוטט אותו, הוא היה בתחושה נוראית כאילו הוא בגד בהם. עבורו זה היה עלבון שהוא לא עמד במילה שלו".

"לפני עסקת שליט", נזכר בורדה, "הוא התחיל במאבק לשחרר אסירים מהפרדות, והוא אמר לנו ככה: 'אתם תוציאו אותם - או בטוב או ברע'.

המחויבות שלו לשחרור אסירים כמובן אינה בגדר הפתעה בעיני מי שהכיר אותו. עבור בורדה, למשל, 7 באוקטובר, והניסיון לשחרר אסירים ביטחוניים מהכלא בישראל, היו רק עניין של זמן. "זו האמנה של חמאס וזה סינוואר. באמנה של חמאס יש שני אלמנטים עיקריים שרלוונטיים לישראל: להשמיד את מדינת ישראל, ולהרוג את מי שלא חי לפי חוקי השריעה. אני גם חושב שהוא הביא בחשבון שימחקו את עזה. זה לא מעניין אותו".

ב־2017 גורמים במערכת הביטחון אמרו שהוא עלול להוביל מהלכים לא צפויים, שהוא נמצא בהלך רוח משיחי. אני מניח שהתיאור הזה לא זר לך.
"זה בדיוק הוא. כפי שאמרתי, גם הנהגת חמאס חששה שהוא ייצא משליטה. אגב, אני בטוח שבחמאס יש הרבה ביקורת פנימית על הארגון לאחר 7 באוקטובר. אני לא בטוח שכולם מסכימים עם מה שקרה שם".

בהיעדר הנהגה שיכולה לאתגר אותו – מדינות כמו מצרים או קטאר, למשל, כפי שראינו בסוף השבוע שעבר כאשר זורז קידום עסקת השבויים, יכולות להשפיע עליו?
"לדעתי כן, אבל בסוף מה שמעניין אותו זה האינטרסים שלו. הוא יעשה כל מה שהוא צריך לעשות, כולל לשקר, להסכים לדברים שהוא לא רוצה - ובלבד שזה משרת אינטרסים שלו בטווח הארוך".

לסיום, אני מוכרח לשאול שאלה כללית: יש היום מתח בבתי הסוהר?
ד': "חשוב לזכור שבתי הסוהר הם מיקרוקוסמוס של מה שקורה בחוץ. בתוך בתי הסוהר מתרחשים דברים דומים, ברמות אחרות, במינונים ובסוגיות אחרות, במקביל למה שקורה לחמאס בחוץ. הורידו לאסירים הרבה מותרות, והתנאים הם ממש לא אותם תנאים כפי שהיו בעבר, הם צומצמו והורעו. היום אנחנו בדריכות מבצעית מול האסירים הביטחוניים. הם סגורים רוב היום, אין להם כלום בתאים, למעט מזרן, כלי מיטה ובגדים. זה מוביל לעליית המתח, ואנחנו רואים דריכות מבצעית של הסוהרים".