"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ההמלצות בתיק 4000 חמורות - אך מתעלמות מהמציאות

פרשת וואלה! משקפת מציאות בעייתית מאוד, אולם היא נפוצה בכל מערכות כלי התקשורת הגדולים • ייתכן שנתניהו הרחיק לכת בהתנהלותו, אך כל עיתונאי מכיר את הבקשות לתמונה טובה יותר או להבלטת הידיעה, ומי שטוען אחרת - מיתמם • לתביעה יהיה קשה להוכיח שוחד • פרשנות

,עודכן
לתביעה לא יהיה פשוט להוכיח שפעל ביודעין נגד האינטרס הציבורי. בנימין נתניהו // צילום: אורן בן חקון

איך שלא מסתכלים עלהמלצות המשטרה בתיק 4000, כמו גם על תחקיר 'המקור' על אודותמה שהתרחש באתר וואלה!, הם נראים חמורים מאוד. לכאורה, ראש הממשלה היטיב במיליארדים לחברת בזק ולבעליה, בתמורה לסיקור חיובי, או לפחות לשיפור הסיקור שלו ושל רעייתו באתר וואלה!. זאת בעוד שמערכת חדשותית ראויה לשמה אמורה להתנהל בעצמאות מקצועית מלאה ונטולת פניות. לראש הממשלה, לאשתו, לבנו ולעוזריו, כמו לכל בעל אינטרס אחר - אסור להתערב בתכנים.

הצרה היא שהעיקרון הנאצל הזה לא כל כך עובד במבחן המציאות. אין מערכת עיתונאית חפה מלחצים, ומעטים כלי התקשורת, אם בכלל, שעמדו ללא מורא וללא משוא פנים בתכתיבי הבעלים. בקשות כגון "תסדר לי תמונה טובה", "תורידו את התמונה הישנה שלו כשהיה שמן", "למה האייטם יצא כל כך קטן?", "שים את הסיפור גבוה יותר בדף הבית", וכן הלאה, הן עניין שבשגרה במערכות העיתונות הישראלית. שלא לדבר על תחקירים שנפסלו, תוכניות שהורדו ומגישים שהושעו, משום שהעמדות שנקטו לא נשאו חן בעיני בעל שררה כזה או אחר. זו השיטה. היא מכוערת ודוחה אבל כך היא עובדת, ומי שאומר אחרת מיתמם.

ייתכן שנתניהו ואנשיוהרחיקו לכת בדרישות יותר מאחרים. ואולם כדי להוכיח שמדובר בשוחד, התביעה תצטרך לעבוד קשה מאוד. בראש ובראשונה, נתניהו יוכל לטעון ל"הגנה מן הצדק", כלומר לשאול מדוע חוקרים ומאשימים רק אותו. הוא ידרוש מהפרקליטות להסביר מדוע מקרים אחרים, דומים מאוד על פניהם, לא נחקרו, ובוודאי לא באותה האינטנסיביות.

הדוגמה הבולטת ביותר כמובן היא "חוק ישראל היום", שגילם בתוכו הטבה כלכלית עצומה למתחריו של עיתון זה, בתמורה לסיקור חיובי מצד מי שאמור היה להיות הנהנה העיקרי מהחוק, העיתון "ידיעות אחרונות". דוגמה נוספת היא פרשת התרומה של איש העסקים חיים סבן לקמפיין הבחירות של שמעון פרס, שבתמורה, לכאורה, ראש המטה של פרס - שרת התקשורת דאז דליה איציק - מאפשרת לסבן לרכוש את בזק תוך הקלה רגולטורית עצומה. פרשה זו, שאותה חשף העיתונאי איתמר פליישמן, לא נבדקה עד היום. נתניהו ישאל בצדק, מדוע?

נתניהו יכפור גם בטענה שהקל על אלוביץ' בניגוד לאינטרס הציבורי. הוא יצביע על החלטות שקיבל כשר תקשורת שפגעו בבזק, ובהחלט יש כאלה. הוא גם יטען שכל ההחלטות שקיבל היו מקצועיות ומוצדקות, ויציג חוות דעת התומכות בעמדתו. ייתכן שהוא ופילבר קיצרו תהליכים ולא עבדו לפי הנוהל, אבל מכאן ועד עסקת "קח ותן", הדרך ארוכה, כך הוא צפוי לומר.

לתביעה לא יהיה פשוט להוכיח שנתניהו פעל ביודעין נגד האינטרס הציבורי, רק כדי לעזור לחבר. כדי להוכיח טענה כזו יהיה עליה להציג ראיות חותכות וחד-משמעיות, כאלה שאינן משתמעות לשתי פנים. אישית, אני מטיל ספק בקיומן של ראיות כאלה.

אך אף אם נתניהו יוכל להיחלץ מאימת הדין, כל זה, בכל מקרה, לא מבשר טובות - לו או לנו. ראשית, כך כאמור אסור להתנהג. שנית, מהיום ועד לסיום הפרשה יחלפו עוד שנים. תחילה יידרש מנדלבליט להכריע, תהליך שיארך חודשים. לאחר מכן ייערך לנתניהו שימוע, אשר רק לאחריו תתקבל החלטה אם להעמידו לדין ובאילו האשמות. בכל נקודת זמן, ייתכן שעורכי דינו יזמו עסקת טיעון אשר הדיונים עליה יארכו זמן רב. ייתכן גם כמובן שנתניהו, פייטר בנשמתו, יילחם עד הסוף, כלומר עד לערעור בבית המשפט העליון, ויעשה זאת בלי להתפטר מהתפקיד, כפי שמאפשר לו החוק.

במידה רבה, לאמירה הציבורית ולסקרים, תהיה כאן השפעה מכרעת. אם הציבור יתרשם לשלילה ממסקנות תיק 4000 והפופולריות של נתניהו תרד, אזי קץ חייו הפוליטיים יתקרב, וגם למערכת המשפטית יהיה קל יותר. תצד שני, אם הציבור ימשיך לתמוך בו והוא ינצח את הבחירות כשהחטוטרת המשפטית על גבו, אזי משפט נתניהו יהיה במידה רבה יום הדין של מערכת אכיפת החוק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר