70 שנה ליחסי ישראל־בריטניה

ישראל ובריטניה מציינות בימים אלה 70 שנה שלקשרים דיפלומטיים.שתי שנות הפער בין הקמת המדינה ב־1948, לבין כינון היחסים הרשמיים ב־1950, אינן מקריות. לא שכחנו ולא נשכח לבריטים את האהדה לערביי א"י במלחמתם נגד היישוב היהודי.

לבריטים, מנגד, נדרשו עשרות שנים להתגבר על עלבון גירושם מ"פלשתינה"בידי המחתרות העבריות.הראיה: רק לפני שנתיים ביקר, בפעם הראשונה בתולדות המדינה, נציג רשמי מטעם בית המלוכה הבריטי - הלא הוא הנסיך ויליאם.

היחסים ידעו עליות ומורדות, שכללו ביקור ראשון של ראש ממשלת בריטניה,מרגרט תאצ'רבשנות ה־80 - אך גם אמברגו נשק במלחמת לבנון הראשונה ובאינתיפאדה השנייה. עם זאת, לאורך העשור האחרון החלה מגמה חיובית ביחסים. כשהגיע הברקזיט, הכבלים כאילו השתחררו. עד לעזיבת האיחוד האירופי, לונדון יישרה קו עם העוינות של בריסל. מאז החלטת הפרישה ב־2016, רה"מ לשעבר תרזה מיי, ורה"מ הנוכחי בוריס ג'ונסון, מאפשרים לעצמם להיות הרבה יותר חיוביים.

אמנם הבריטים ממשיכים לגבות את הפלשתינים, והם בהחלט יכולים להיות נוקשים יותר נגד איראן. ובכל זאת, היקפי הסחר שוברים שיאים, חילות האוויר - מי היה מאמין - מתאמנים זה לצד זה, וממש לאחרונה הוצא חיזבאללה אל מחוץ לחוק.

כי בסוף, עם כל המשקעים והמתחים, גם אנחנו זוכרים מי היתה האומה שעמדה איתן נגד האויב הגדול ביותר שקם לעם היהודי מאז ומעולם. גם הפרט הזה הוא חלק מההיסטוריה של יחסי ישראל־בריטניה.

תובנות השגרירים

השגרירים שנשלחו לשתי המדינות לאורך השנים זוכרים לא מעט רגעים ייחודיים שהוסיפו עוד קומה לבניין יחסי ישראל־בריטניה. "התמזל מזלי לשרת בזמן כה יוצא דופן לשותפות בין שתי המדינות", משתף השגריר הנוכחי מארק רגב לקראת סוף כהונתו, "שני רגעים יוצאי דופן היו: חגיגת המאה להצהרת בלפור בנובמבר 2017, וביקור הדוכס מקיימברידג', הנסיך ויליאם ב־2018. הם מסמלים את כוחה של השותפות המתמשכת בין ישראל לבריטניה".

סר תום פיליפס, השגריר בישראל בשנים 2010-2006, מספר: "בתחילת כהונתי שאלתי חבר ותיק, חילוני אדוק, מה המשמעות של היותו יהודי עבורו, כאדם שאינו מאמין. הוא אמר: 'בכך שאני גאה להיות חוליה קטנה בשרשרת דורות שנמשכת יותר מ־3,000 שנה'. התשובה הזו הדהדה בי כשהרהרתי בשרשרת האירועים הייחודית והארוכה שהחלה לפני מאות שנים והובילה להקמתה של מדינת ישראל".

דרור זייגרמן, שהיה השגריר בבריטניה בין 1998 ל־2001, משתף בחוויה ייחודית: "בשנת 2000 ביקר בלונדון איתן בן אליהו, מפקד חיל האוויר הישראלי. בארוחת ערב שקיימנו לכבודו, התפתחה שיחה ידידותית מלווה באלכוהול, ביני לבין מפקד חיל האוויר הבריטי, שלפתע שאל אותי אם אני מעונין להצטרף לטיסה במטוס קרב. הסכמתי מייד, אף שאת שירותי בצה"ל עברתי בחיל התותחנים. עברתי בדיקות רפואיות מדוקדקות, הולבשתי בסרבל טיסה וישבתי במקום הנווט מאחורי הטייס. המטוס, מדגם יגואר, ביצע כמה צלילותי, ערך סלטות באוויר ועבר את מהירות הקול. כשנחתנו הטייס היה בטוח שיש לי רקע בתחום, היות שהחזקתי מעמד ללא הקאה או סחרחורת".

סר סיימון מקדונלד, שגריר בריטניה בישראל בשנים 2006-2003, משתף באנקדוטה נחמדה: "הוזמנתי לאירוע גדול בתיאטרון ירושלים. היו שם כנראה יותר מאלף איש. הוזמנתי לשאת נאום ופתחתי במשפט היחיד בעברית ששיננתי: 'סליחה, אני לא מדבר עברית'. ואז אמרתי שאפשר להסתדר בישראל עם ארבע מילים בלבד: "שלום", מאחר שהיא נושאת הרבה משמעויות וכולן חיוביות; "בסדר", מאחר שהמאפיין הבולט ביותר של הישראלים הוא נינוחות; "בלאגן", מאחר שהמאפיין השני בחשיבותו של ישראלים הוא ישירות; ו"כיפה", מאחר שהיא מכסה המון חטאים. וברגע זה הסתובבתי, הרמתי את הכיפה שלי וחשפתי את קרחתי. הקהל צחק. דיפלומטים צריכים להבין את המדינה שבה הם מוצבים גם כשאינם דוברים את השפה".