תומכי החלת הריבונות מתחילים להיות עצבניים. תמיד יש נימוקים משכנעים לא לנקוט יוזמה, בייחוד יוזמה נועזת. אבל בתולדות ישראל תמיד היה תגמול חיובי לצעדים נועזים; והיסוסים וחששות הובילו לתוצאות גרועות ולפעמים לאסונות.
לגבי ההזדמנות ההיסטורית שעלולה לחלוף, אין מה להרחיב את הדיבור. הנימוק של גנץ - נדון בזה בשש אחרי הקורונה, הוא לא טוב. לחלון ההזדמנויות יש שתי מסגרות: אחת מתחילה היום ונגמרת לקראת נובמבר, מועד הבחירות בארה"ב. המסגרת השנייה, הרחבה יותר, זו נשיאות טראמפ. בחלון ההזדמנויות ההיסטורי הזה אפשר להעביר בצעד מדיני נועז את החלת החוק הישראלי בכמה שטחים חיוניים ממערב לירדן.
הועלו כבר כל הנימוקים בעד ונגד המהלך; כולל התועלת של מהלך מצומצם, מהלך גדול ושלם, ומהלך גדול אבל לא שלם. קודם כל, יש רוב בממשלה ולא צריך החלטה מעבר להחלטת ממשלה.
כמה אנשי כחול לבן מזכירים שהיה לפני הבחירות סיור בבקעה, שבו בני גנץ דיבר על החלת הריבונות - עם תיאום וכו'. כך שבגדול יש כאן אמירה מסוימת. הוא לא נמצא במקום של האלופים במיל' השוללים את כל המהלך החד-צדדי של החלת ריבונות במסגרת תוכנית טראמפ.
מרוב דיבורים שהפכו להתבחבשות, מסתמן כאילו החוליה המתנדנדת בפאזל היא של הנשיא טראמפ עצמו. הנושא לא כל כך מעניין אותו. יש לו כידוע סדר יום אחר לגמרי. מתברר שהוא מאוכזב לא רק מחוסר התמיכה של יהדות ארה"ב, אלא גם מיהדות ארץ ישראל.
לראייתו, הגולן וירושלים היו מתנה. עכשיו הוא מצפה שישראל תאשר את "עסקת המאה" (תוכנית טראמפ), הכוללת גם ויתורים ידועים מצידה. אבל ישראל משדרת מסרים סותרים ומהוססים, ואותה אוכלוסייה שחיזרה על הפתחים בבית הלבן, לפעמים מתוך כוונה לעקוף את ממשלת ישראל, בכלל משדרת התנגדות לכל המהלך.
עוד בנושא:
• גורמים בממשל: "השינוי בעמדת גנץ מובן"
• הבקעה תחילה - הגושים יכולים לחכות
• קצינים במיל': "נסיגה מהריבונות מסוכנת"
• "בישראל ובארה"ב נחושים: ריבונות - עד ספטמבר"
כאן צריכות לבוא התעוזה, היוזמה וההחלטיות גם אל מול מסרים עמומים מהבית הלבן. ארה"ב התייצבה בעבר לצידו של הווינר; היא לא אוהבת לוזרים. היא העבירה מסר הססני, מגומגם ולמעשה שלילי ערב מלחמת ששת הימים. ברגע שישראל הופיעה כמנצחת, החל מפנה היסטורי בעמדת ארה"ב כלפי ישראל. כך גם במלחמת יום הכיפורים. הממסד הביטחוני, בעיקר בדימוס, משדר חששות והיסוסים.
כמו ערב פרוץ מלחמת יום הכיפורים. ארה"ב היתה נוטשת אותנו אם לא היינו מצליחים להפוך את קערת המלחמה ולהשיג ניצחון בשדה הקרב. היום, אף שלא מדובר בהיערכות צבאית, מהלך של החלת הריבונות בבקעה ובעוד שניים-שלושה גושי התיישבות הוא תפנית במערכה המדינית; הוא ישדר ביטחון עצמי והפגנת כוח. וזה מה שחשוב, ולא החששות שהצעד יהווה התגרות.
בינואר 2021 עלול לעלות נשיא חדש. אם זה יקרה, זה יהיה ממשל דמוקרטי שכבר לא פועל לפי "אינטרס לאומי" שמכתיב השקעה בווינר; אלא ממשל שיפעל לפי "ערכים" כפי שהוא מבין אותם. אלה כבר לא יהיו ערכי הדמוקרטיה והליבה של האתוס האמריקני ההיסטורי, אלא משהו חדש לגמרי שאפשר להגיד עליו בוודאות רק דבר אחד: הוא לא יהיה ידידותי לישראל.