המסמך מול חמאס הוא ויתור היסטורי על הנייר - וסיכון בשטח

הסוגיה המשמעותית ביותר במסמך 15 הנקודות שהשיגו הדיפלומטים של מועצת השלום מול חמאס, היא הסכמתו למסור את נשקו מכל הסוגים, וזה נכתב במסמך בלפחות 3 סעיפים.

זוהי דרמה בעלת משמעויות היסטוריות ממש, שכן בשם הארגון  חמאס – חראקת אל מוקוואמת אל איסלאמייה, תנועת ההתנגדות האסלאמית, זו המילה החשובה ביותר. התנגדות פירושה מאבק מזויין (טרור) נגד ישראל. הנשק הוא הסמל, וחמאס מוותר כאן על הסמל שלו.

במסמך הוא מאשרר את מחוייבותו להסכם טראמפ מהשנה שעברה, ובכלל זה הוויתור המלא על השלטון ברצועה: אזרחי, צבאי ומשטרתי. גם זה צעד משמעותי במיוחד: חמאס שלט בעזה מאז ההפיכה בקיץ 2007 וכעת הוא מוותר על השליטה הזו באופן מלא – על הנייר. זוהי הודאה למעשה של חמאס כי הובס, וכי תוצאות טבח 7 באוקטובר היו הרס הרצועה, אובדן השליטה בה והבאה לשליטת צה"ל על רוב שטחה.

אבל הדרך ליישום בפועל של הנייר עוד ארוכה וכרוכה בהתלבטויות וסיכונים לישראל. בראש הסעיפים הבעייתיים: הנסיגה הישראלית מהשטח. במסמך נאמר כי ישראל צריכה להשלים לאלתר את התחייבויותיה מ"פרוטוקול שארם א-שייח", הנייר המעשי של הסכם טראמפ - כלומר נסיגה אל הקו הצהוב מהשטחים הנוספים שכבשה בחודשים האחרונים. שטחים אלה לא נכבשו סתם, הם הרחיבו את השליטה והיכולות המודיעיניות של ישראל לנטר פעילות טרור של חמאס ולמנוע אותה.

אבל זה לא הכל. הנסיגה ההמשכית אמורה, לפי המסמך, להיות מתואמת עם שלבים של מסירת הנשק, בעוד העמדה הישראלית - כפי שהביע ראש הממשלה עצמו - היא שהנסיגה מהקו הצהוב תהיה רק לאחר פירוז מלא של הרצועה, פירוק מלא של ארגוני הטרור מנשקם.

הנסיגה לגבול הבינלאומי נקבעה לפי תכנית טראמפ "לפי הצרכים הבטחוניים של ישראל". שום גורם ישראלי רציני לא יאפשר נסיגה לקו הבינלאומי ללא שטח חוצץ (הפרימטר) בנוכחות צה"לית בין היישובים הישראליים שעל הגדר לבין השטח שיהיה בשליטה פלסטינית.

נשק בהישג יד

וכאן אנו מגיעים לסעיפי מסירת הנשק. הבעיות כאן מהותיות. חמאס מוכן למסור את הנשק רק לידיים פלסטיניות, וכך נכתב במסמך: "הפלגים הפלסטיניים ייקחו חלק בתהליך זה, ושום נשק לא יועבר או יימסר לישראל או לגורמים שאינם פלסטיניים". והנשק, כך מסתבר, יימסר ל"אחסון" בתוך עזה, בשליטה של הוועדה הלאומית הטכנוקרטית. "בתום התהליך... רק הוועדה (NCAG) תחזיק, תאחסן או תשלוט בנשק בעזה".

כלומר, הנשק יישמר בהישג יד של ארגוני הטרור, בשליטה של גוף חלש ללא יכולות בטחוניות. אם רק ירצו, בחמאס יוכלו להשתלט עליו בחזרה - כלומר, עיקרון פירוז הרצועה הופר.

בנוסף, חלק מהנשק יישאר בידי חמאס, דרך אנשי המשטרה האזרחית שלו - כולם גם אנשי היחידות הצבאיות של חמאס. במסמך נאמר כי מי שיגוייס למשטרה יעבור בדיקת רקע (לא ברור אם השב"כ יהיה מעורב בה) בניסיון לתת מענה לדרישה הישראלית לסנן את מי שהיה מחבל חמאס או הג'יהאד.

צה"ל יצטרך "הוכחה מובהקת"

חלק בעייתי נוסף הוא הפסקת הפעולות הצבאיות. עד היום (שלישי) ישראל המשיכה בחיסולים של בכירי חמאס ושל מהנדסי הטבח כמעט בלי הפרעה. נימוק חשוב לחיסולים היה מעורבותם של המחוסלים בהכנת מתווי טרור נוספים ושיקום צבאי של חמאס.

המסמך קובע כי ישראל תמלא אחר התחייבויותיה "ובמיוחד הפסקת הפעולות הצבאיות". המשמעות היא שכדי לנקוט בפעולה צבאית כמו חיסול או פגיעה בתשתית טרור, תידרש הוכחה מובהקת כי הדבר היה נחוץ כדי להסיר איום מיידי. מי שיפקח על כך ויקבע זאת, הוא הגוף החדש שיוקם - "ועדת האימות הבינלאומית", שלא ברור מי יהיו בו, אבל יכלול כנראה נציגויות ממדינות לא ידידותיות, וסביר להניח שינסה למנוע כליל פעולות ישראליות.

המסמך לא מתייחס לסעיף בהסכם טראמפ באשר להנהגת חמאס ואנשי הארגון האמורים לוותר פומבית על המאבק המזויין, לצד הוויתור על הנשק.

"לא נוכל לקבל יותר מזה"

הנקודות הללו ואחרות הועלו בפני ניקולאי מלאדנוב, מנכ"ל מועצת השלום, ומול האמריקנים וגורמים נוספים. אבל כבר כעת ישראל עצרה בפועל את החיסולים, והיא מגבילה את הפעילות הצבאית. אם יושגו הסכמות, הצפי הוא כי תהיה נסיגה בחזרה אל הקו הצהוב כדי להתחיל את תהליך מסירת הנשק והשלטון, אבל התהליך ייתקל בקשיים רבים בשל החשדנות הרבה, בעיקר מצד ישראל, לאפשרות שחמאס ישמור לעצמו נשק למקרה הצורך וינסה להשתלט על כספי השיקום ועל הממשל החדש מאחורי הקלעים.

עם זאת, גורם פלסטיני בכיר שהיה מעורב במו"מ אומר ל"היום": "על ישראל לאמץ את ההסכם גם בניסוחו הזה, הוא מהווה ויתור משמעותי של חמאס ולא נוכל לקבל ממנו יותר מכך בשלב הזה. זה הרבה יותר ממה שניתן היה לחלום לפני שנה, וההנהגה הפלסטינית המתנגדת לחמאס תיתן למסמך גיבוי".