שום דבר לא נגמר: איראן עוד יכולה להתפרק

דברים חשובים אמר השבוע מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (מיל') אמיר ברעם, על אודות הפערים בין ארה"ב וישראל בנוגע לאיראן. "את המדיניות האמריקנית העדכנית אסור לנו לשפוט בכלים פרובינציאליים", הסביר בכנס בהרצליה.

אכן, עוד לפני שנכנסים לגוף ההסבר שלו, ברעם כל כך צודק בציפייה מהפרשנים הישראלים להתבונן בעין בינלאומית על המתרחש, ולא רק מהזווית המקומית שלנו. שכן הפרובינציאליות הזו, לעיתים ילדותיות של ממש, נפוצה בשני הצדדים הפוליטיים בישראל. בשמאל ובימין כאחד מתבכיינים כשנשיא אמריקני - ולא חשוב אם קוראים לו טראמפ או אובמה - פועל לפי מה שטוב לו ולא לפי מה שטוב לנו. גישה מביכה.

ברעם, שנמצא בקשר הדוק עם בכירים אמריקנים וכנראה משוחרר מכבלי הצרכים הפוליטיים של הדרג המדיני, הסביר בבהירות מה גרם לאמריקה להתרכך פתאום בפני איראן. "מה שנתפס בישראל על ידי חלק מהאנשים כחולשה ואיוולת, נתפס בוושינגטון כניהול סיכונים קר, מחושב ומפוכח בעידן של הסטת קשב עולמית". כלומר, אמריקה אינה טיפשה, אלא מנהלת את מהלכיה במפרץ מנקודת מבט אחרת לחלוטין.

"ההבדל בינינו אינו בהבנת האיום, אלא בסדר העדיפויות: עבורנו איראן היא איום קיומי; עבור ארה"ב היא אתגר אזורי כרוני - בעוד סין והזירה האינדו־פסיפית הן אתגר הליבה. אנחנו חושבים טהרן, הם חושבים טייוואן", תמצת ברעם את פשר הפערים.

עוד אמר: "אם יש דבר אחד שהאמריקנים שונאים יותר מהמלחמה הזאת, שהתארכה להם, זה להפסיד במערכה שהם כבר ניצחו בה". כלומר, גם בעיני ברעם אמריקה (וישראל) ניצחו מבחינה צבאית. אלא שבגלל השיקולים המוזכרים לעיל, את פירות הניצחון טראמפ כנראה יקטוף במועד מאוחר יותר. למשל, אחרי בחירות האמצע, או כשמלאי הטילים והמיירטים של ארה"ב יחזור להיקפים הנדרשים, או בכל צירוף נסיבות אחר שטראמפ ימצא לנכון. אבל מה שבטוח - מבחינתו החשבון פתוח.

לא זבנג וגמרנו

יש סיבות רבות לחשוב שברעם צודק. לאמריקה יש השיקולים, הממדים והקצב שלה. אנחנו הישראלים מאלתרים, ואז זבנג וגמרנו. אמריקה עובדת לאט ויסודי.

אין ספק שהמלחמה לא הגיעה לנקודה המצופה. אבל שום דבר גם לא נגמר. קרן המטבע הבינלאומית חוזה שחורות לכלכלה האיראנית המרוסקת עוד לפני המלחמה. המשטר, גם אם שרד בינתיים, מפורק מבפנים. מנהיגו, בהנחה שהוא בכלל קיים, לא נראה מעולם ובשום מקום. אז אמנם ההצגה האיראנית נמשכת, אבל היא לא יכולה לשנות את המציאות האובייקטיבית.

זאת ועוד: העולם בכלל והאזור בפרט מסגלים את עצמם להסתדר בלי מצר הורמוז. אלה לא פרויקטים של יום או יומיים, אבל לטווח הארוך כולם מבינים שחייבים למצוא חלופות לנתיב השיט שאיראן משחקת בו כרצונה. כשיישמט הקלף הזה מידי איראן היא תהיה חלשה יותר.

שום דבר לא נגמר

כך שאמנם טראמפ עשה כמה וכמה טעויות לפני המלחמה ובמהלכה - המריבות המתוקשרות שלו עם מדינות נאט"ו גרמו להן להישאר על הגדר כשהוא היה צריך את עזרתן בפתיחת המצר; טראמפ עצמו לא הפנים מראש עד כמה האחיזה האיראנית בהורמוז תשפיע על כלכלת העולם - אך עדיין שום דבר עוד לא נגמר. ובכל מקרה, לטווח הארוך, טוב לעולם, לאמריקה ולישראל שאיראן הותקפה עכשיו, ולא בעוד שנתיים או חמש, כשהיא חמושה יותר וחזקה יותר, ואולי גם גרעינית.

כך שכרגע מבצע "זעם אפי" אולי לא נתפס כמוצלח, אך כפי שהיה עם הפצצת הכור העיראקי ב־1981 - בסוף העולם יודה לטראמפ שהקדים את פני הרעה.