אסור שהאכזבה מטראמפ תנהל את המדיניות הישראלית

מאז פרסום מזכר ההבנות בין ארצות הברית לאיראן נשמעים בישראל קולות של אכזבה, ויש אף מי שמדברים על תחושת בגידה. רבים מתקשים להשלים עם העובדה שוושינגטון בחרה במסלול של הסדר מדיני במקום המשך המערכה.

אלא שדווקא עכשיו חשוב להניח בצד את העלבון ולהביט במציאות. הממשל האמריקני אינו תמים, וטראמפ אינו נאיבי. הם מודעים היטב לחסרונות ההסכם ולסיכונים שהוא טומן בחובו, אך הגיעו למסקנה שזהו הפתרון הפחות גרוע מבחינתם - ואולי גם מבחינת ישראל.

מנקודת המבט האמריקנית, המטרה המרכזית הושגה: איראן נפגעה קשות, ההרתעה שוקמה, והיכולת שלה לפרוץ במהירות לנשק גרעיני נדחתה. מנגד, המשך הלחימה כרוך בעלויות כבדות: פגיעה בכלכלה העולמית, זינוק במחירי האנרגיה, לחץ על השווקים וסכנת הסתבכות במלחמה ממושכת.

טראמפ מודד הצלחה דרך הכלכלה והיכולת להציג שליטה. הוא אינו רוצה להיזכר כנשיא שהחזיר את ארה"ב לבוץ של מלחמה נוספת במזרח התיכון. מבחינתו ההסכם אינו ביטוי לתמימות, אלא ניסיון לסיים את המערכה לפני שזו תגדיר את כהונתו.

הסיכוי שארה"ב תחזור בזמן הקרוב למסלול צבאי מלא אינו גבוה. חילופי האש בימים האחרונים מתבצעים בפרופיל נמוך כששני הצדדים מאותתים שאין בכוונתם להסלים. לאחר שהבית הלבן בחר בנתיב מדיני והשקיע בו הון פוליטי משמעותי, קשה לראות את טראמפ פותח מחדש מערכה רחבה, אלא אם איראן תבצע הפרה בוטה וברורה.

ישראל צריכה לנהל את הדיון מתוך החדר

בנסיבות אלו האתגר הישראלי הוא כיצד להשפיע על ההסכמות המתגבשות מבלי להיתפס כמי שמנסה לטרפד את התהליך. בשתי הסוגיות המרכזיות, הגרעין האיראני ולבנון, ארה"ב היא גורם מפתח, והאינטרסים שלה אינם בהכרח חופפים לאלה של ישראל. בנושא הגרעין, ישראל עלולה למצוא את עצמה מודרת מהמשא ומתן ולאבד השפעה דווקא בשלב שבו מתקבלות ההחלטות החשובות ביותר.

גם הזירה הלבנונית רגישה. ההסכם שהושג בתיווך אמריקני ממחיש עד כמה וושינגטון רואה ביציבות בלבנון חלק מהמאמץ הרחב להגיע להסכם עם איראן. הממשל רואה בהשגת הסכם מלא עם איראן יעד אסטרטגי ולא יאפשר לישראל לטרפד אותו. עימות פומבי עם וושינגטון משרת את אויבינו, ובראשם איראן. ככל שהממשל ישתכנע שהמתיחות עם חיזבאללה מסכנת את ההסדר עם איראן, כך יגבר הלחץ האמריקני על ישראל לאיפוק ו־ויתורים. ישראל צריכה להיות חכמה יותר מאשר צודקת ולהימנע ממלכודות שיציבו אותה בעימות מול וושינגטון.

ישראל צריכה לנהל את הדיון עם וושינגטון הרחק מאור הזרקורים. היא אינה יכולה לבחור אם יהיה הסכם, אך עדיין יכולה להשפיע על השאלה איזה הסכם יהיה. כדי לעשות זאת, עליה להיות בתוך החדר - לא מחוצה לו.

אל"ם בדימוס אלדד שביט הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). בעבר כיהן בתפקידים בכירים באגף המודיעין של צה"ל ובמוסד, שם שימש כראש חטיבת המחקר.

סימה שיין היא חוקרת בכירה ב־INSS ולשעבר ראש חטיבת המחקר במוסד