שתי הנחות יסוד עומדות בבסיס ההסכם ההיסטורי שנחתם בין לבנון וישראל: האחת, סגן נשיא ארה"ב ג'יי די ואנס לא יצליח להגיע ל"הסכם גדול" עם איראן. בזיכרון הדברים שוואנס ניסח והנשיא טראמפ חתם עליו נאמר שישראל צריכה לסגת מלבנון במסגרת הסכם גרעין כולל בין ארה"ב ואיראן.
ואולם, הכל סבורים שהצדדים לא יצליחו להגיע להסכם כזה. לכן לא צפוי תרחיש שבו ואנס יפנה בעוד חודשיים לנתניהו ויאמר לו "הבטחתי לאיראן שתוציא את צה"ל מלבנון – נא להתקפל".
שנית, ב"הסכם הקטן" שעליו חתם השגריר לייטר ביום שישי נקבע שישראל תיסוג מלבנון רק אם חיזבאללה יתפרק מנשקו. גם פה, הכל יודעים שחיזבאללה ימסור את נשקו רק ביום שבו הנמר יהפוך את חברבורותיו, או כשאיראן תהיה למונאקו.
כך שבפועל התוצאה המעשית של ההסכם ההיסטורי היא שצה"ל יישאר באזור הביטחון בדרום לבנון עד הודעה חדשה, יש אומרים עשרות שנים.
צה"ל חזר לחצוץ
גבול ביטחוני חדש זה יהיה טבעי וקל יותר להגנה. צה"ל כבר נערך בו לשהייה ארוכה. ובניגוד לרצועת הביטחון של שנות ה־90, הדובים של חיל ההנדסה כבר "מזרבבים" שם את השטח כדי למנוע פגיעה בחיילינו. זו מציאות חדשה בהתהוות, ומן הסתם האיראנים וחיזבאללה ינסו לאתגר את חיילינו.
ואולם, בראש ובראשונה, בהתאם לדוקטרינה הביטחונית שנקבעה ב־8 באוקטובר, צה"ל חזר לחצוץ בין האויב לאזרחי ישראל. זה תפקידו וזו מהותו. אם הכל יסתדר, המשמעות היא שקט ארוך טווח לתושבי הצפון.
אבל מעבר להיבטים הביטחוניים, ההסכם החדש מניב שורה של תועלות מדיניות עצומות:
1. ישראל ביצעה תמרון עדין בין הגישות השונות בממשל. נתניהו ולייטר הצליחו להשיג באמצעות מזכיר המדינה והיועץ לביטחון לאומי מרקו רוביו הסכם מדיני פורץ דרך שטוב לישראל, לאמריקה, לאזור ולשלום. בכך קטנה השפעתם של איראן, סגן הנשיא ואנס וההסכם האומלל שאותו רקם. מנגד, המניות של רוביו, שהביא תוצאות, מן הסתם יעלו. עצם היכולת לקדם את האינטרס של ישראל כאשר הממשל מדבר בשני קולות היא הישג נדיר ורב משמעות.
2. ההסכם מחליש את כוחם של איראן וחיזבאללה בלבנון. הסרת התמונות המודות לאיראן מכבישי ביירות מסמלת היטב את השינוי.
3. ישראל חותמת למעשה על הסכם שלום שלישי עם אחת משכנותיה. אמנם זהו הסכם מדף, שכן יחלוף זמן עד ואם שייושם במלואו. ועדיין, עצם ההכרה של הממשלה הלבנונית בישראל, החתימה על מסמך, והתצלום המשותף והחגיגי שכלל את שגרירי שתי המדינות הם מסר מהדהד.
4. בפעם הראשונה בהיסטוריה, שכנה של ישראל מסכימה לכך שנשהה בשטחה כדי לסכל איומי טרור שפוגעים בה ובנו. הסכמי השלום עם מצרים וירדן כללו מסירת שטחים ישראלית. הפעם ישראל לא מספחת שטח, אבל נשארת בו לצרכים ביטחוניים.
5. יוניפי"ל מת. במשך כמעט 50 שנה כוח הפקחים האו"מי הפריע לישראל להיאבק באיומי הטרור מלבנון, תחילה של אש"ף ובהמשך של חיזבאללה. המכשול הזה איננו עוד.
כל זה קרה כי בשבועות האחרונים התהדק הקשר בין ירושלים למזכיר מרקו רוביו. מנגד, כלפי סגן הנשיא ואנס יש זעם ואכזבה.
כך שבתמונה הרחבה, ההסכם מול לבנון שב ומחדד שלישראל יש גבולות ביטחוניים חדשים - בעזה, בסוריה, ועכשיו גם בלבנון. התוצאה הזו הפוכה ב־180 מעלות מזו שסינוואר וחמינאי קיוו לה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו