גם במסגרת הקרנבל המתמשך שקרוי הפוליטיקה הישראלית, אין תקדים למהפך כה דרמטי ביחס למנהיג.
רק לפני שלושה שבועות, בעיצומו של המו״מ מול איראן, שאלנו כאן על התמיכה בנשיא ארה״ב. טראמפ היה אז כבר מאוד מסויג כלפי חזרה למלחמה ועדיין זכה לשיעור תמיכה של 58% מול 35% שהתנגדו לו, מה שאומר שהוא הפוליטיקאי הפופולרי ביותר בישראל: יותר מהנשיא, יותר מראש הממשלה, יותר מראשי האופוזיציה, כמעט כמו הרמטכ״ל.
שלושה שבועות חלפו, הסכם כניעה נחתם, וטראמפ קורס, לא פחות. במקום פלוס 16% הוא במינוס 23%. זה פחות מאיזנקוט, פחות בנט, פחות מנתניהו. הדרמה המשמעותית התחוללה בקרב מצביעי האופוזיציה 2022, אותו פלח בדיוק שיכריע את הבחירות הקרובות: בחוד שעבר תמכו בו בשיעור של 74-20%. כעת – רוב בעלי דעה שלילית: 48% מול 46% שרואים עדיין את הנשיא באור חיובי.
מהי הסיבה לכך? קל לבודד את המשתנים. טראמפ נחלש בכעשרה אחוז לרוחב כל החזית (כולל ערבים, אגב) בגלל הכניעה לאירן. והוא נחלש דרמטית בקרב תומכי גוש נתניהו בגלל שעלב וקילל את ראש הממשלה. אם היה לו יועץ מקומי, הוא היה משנן את מה ששיננו בעבר לכל מועמד מול נתניהו, ולא תמיד בהצלחה: רוצה את הימין? אל תעליב את המנהיג שלו.
לנתונים האלה יש משמעות פוליטית שעשויה לחרוג מרמת הקוריוז. אחת, היא מעמידה בספק את ביקור התמיכה של טראמפ בנתניהו, שנועד להתקיים לפני הבחירות, לא רק מצד המתארח אלא גם מצד המארח. כבר נכתב כאן לא מזמן שנסיונות התערבות של נשיאים נכשלו לרוב, וכשהנשיא אינו כה פופולרי, הוא צפוי להצטרף לסטטיסטיקה. אם יורשה לי לנחש, גם הנסיונות של בנט לקבל את תמיכת טראמפ, שהתנהלו בעוז לאורך כל השנה האחרונה, צפויים להיחלש.
אבל שתיים, וחשוב מכך: הם מעלים, לראשונה, את האפשרות שלנתניהו ישתלם להתעמת עם נשיא ארצות הברית, בלתי נתפס ככל שזה נראה עד לפני כמה שבועות. אם כבר איבד את יתרונו היחסי בקרבה לטראמפ, אולי ינסה לצבור יתרון בתור היחיד שיכול להתעמת. רק חסר פוסטר באיילון עם תמונתו והכיתוב: ״הוא לא יחליט״.
