החזית החדשה: אירופה הכריזה מלחמה, הגיע הזמן שנשיב

החלטה שקיבלה ביום שני מועצת שרי החוץ האירופאים, להטיל סנקציות על גופים ואנשים הקשורים ל"אלימות המתנחלים", עברה בשקט כמעט מוחלט. שר החוץ גדעון סער אמנם הוציא הודעה חריפה, והשר סמוטריץ' דרש לקחת שטחים מסמכות הרשות הפלסטינית - אבל ראש הממשלה ויתר השרים שתקו, אף שההחלטה האירופית היא לא פחות מהכרזת מלחמה. לא מלחמה כנגד נוער גבעות אלים, אלא נגד מדינת ישראל, ממשלתה, הציבור הישראלי וזכות העם היהודי בארצו.

בניגוד למה שטענה בנאומה שרת החוץ האירופאית קאיה קאלאס, אין כלום בין האנשים והגופים שהאיחוד עומד להטיל עליהם סנקציות לבין אלימות או קיצוניות. מדובר, למשל, בתנועת ההתיישבות אמנה, השומר יו"ש, ארגון רגבים והמנכ"ל שלו מאיר דויטש. האירופאים יודעים היטב שהם משקרים ומסיתים, שאין קשר בין מושאי הסנקציות הנוכחיות לאלימות או להפרת חוק. מדובר בגורמים שמבססים את ההתיישבות היהודית ביו"ש ונאבקים בהשתלטות הפלסטינית הבלתי חוקית. וזו בדיוק הסיבה שבגללה מובילי החרמות האירופאים רוצים לחסל אותם, כדי להכריח אותנו בכוח להקים מדינה פלסטינית.

לא פחות חמורה היא ההכרזה האירופית, באותה נשימה, על סנקציות נגד גורמי טרור של חמאס, תוך יצירת הקבלה בין המפלצות הנאצי־אסלאמיות לבין גואלי הקרקע היהודים. ההקבלה הזו נבזית במיוחד, אבל גם ממחישה את הריסוק המוסרי והרעיוני באירופה, שמולו נכשלת מדינת ישראל להתמודד.

מסכת התירוצים שהאירופאים מגבבים נועדה להצדיק מהלך אסטרטגי־פוליטי פרו־פלסטיני על אפנו ועל חמתנו. הם הוציאו לפועל את ההחלטה הזו רק עכשיו, מכיוון שמפלת הידיד שלנו ויקטור אורבן הסירה את הווטו של הונגריה למהלך שדרש הצבעה פה אחד.

במשרד החוץ גם מסבירים שיכול היה להיות רע יותר. למשל, שליחי ישראל הצליחו לסכל ביום רביעי החלטה אירופית להטיל סנקציות ולהחרים מוצרים מ"ההתנחלויות", שהועלתה בפני קולג' הנציבים. רק כתוצאה מברית גרמנית־איטלקית, בהשפעה שלנו, היא נדחתה. ואכן, השר סער משנה לחלוטין את התנהלות משרד החוץ. הוא הגדיל את תקציב ההסברה ומנהל מדיניות של דיפלומטיה אקטיבית, בדרך שהוא מכנה "נכונה ונבונה".

לא פחות חמורה היא ההכרזה האירופית על סנקציות נגד גורמי חמאס, תוך יצירת הקבלה בין המפלצות הנאצי־אסלאמיות לבין גואלי הקרקע היהודים. ההקבלה הזו נבזית במיוחד וממחישה את הריסוק המוסרי באירופה

אבל במצב הנוכחי ספק אם די בכך. החטא הקדמון טמון בעובדה שמדיניות הממשלה בקדנציה האחרונה עומדת בסתירה למדיניות הישראלית מהעבר. כל ממשלות נתניהו הקודמות לא התעמתו עם מה שמכונה חזון שתי המדינות.

להפך, נתניהו הסכים להקמת מדינה פלסטינית, חנק את ההתיישבות ואפשר לאירופאים לממן ארגונים פלסטיניים ולהוביל מהלכי השתלטות על השטחים הפתוחים ביו"ש. רק משום שגורלו הפוליטי נתון זה שלוש שנים וחצי בידי אידיאולוגים אמיתיים כמו סמוטריץ' וסטרוק, השתנתה המדיניות, למרבה תסכולם של חובבי המדינה הפלסטינית. לכך תוסיפו את האווירה העוינת כלפינו בחוגי מפתח באירופה המערבית דווקא מאז 7 באוקטובר, והנה לכם - מלחמה.

לא די בשתדלנות

הסיטואציה הזו מעלה שאלות יסוד לגבי קו הפעולה הישראלי מול המערכה הזו שהוכרזה כנגדנו. במשרד החוץ טוענים אמנם, שמה שהציע בצלאל סמוטריץ' השבוע יהיה כמו לשפוך בנזין על שריפה. אבל שתדלנות ודיפלומטיה לא יספיקו כדי להתמודד עם הטירוף, אובדן הדרך והפוליטיקה הצינית בהנהגה האירופית. לפוליטיקאים כמו סאנצ'ס, מקרון ודומיהם אין טעם להסביר או לנסות לשכנע, רק להשיב מלחמה שערה.

זה לא אומר שצריך להרים ידיים ולוותר על אירופה - יש לנו ידידים רבים גם בחלק המערבי של היבשת, שייתכן כי אפילו יכריעו את הפוליטיקה האירופית בשנה הבאה. ב־2027 צפויות בחירות בצרפת, בספרד ובאיטליה וקיים סיכוי שיעלו גורמים פרו־ישראליים, שפויים, תוך שינוי התמונה מהיסוד. גם בעניין הזה משרד החוץ של סער שינה את הגישה ואימץ בצדק את מפלגות הימין האירופי, בניגוד לגישת הממסד היהודי החלוש והתלוש.

אבל גם בכך לא די. ישראל חייבת להמחיש שהמלחמה נגדנו לא משתלמת ותוביל לתוצאות הפוכות. למשל, הגיע הזמן לסגור לפחות חלק מהקונסוליות האירופיות בירושלים, שחלקן מתפקדות כשגרירויות נפרדות לרשות הפלסטינית. את הקונסוליה הספרדית, הבלגית וגם הצרפתית צריך היה לסגור מזמן. ספרד הרי הפכה למדינת אויב, וצרפת - שדחפה לקבלת ההחלטה השבוע, חותרת נגדנו בשיטתיות.

בד בבד, יש לעצור את כספי התמיכה האירופיים בארגונים פלסטיניים והכי חשוב, לפצוח במהלך לביטול הסכמי אוסלו. ההסתה, מימון המחבלים והמאבק נגדנו בעולם מצד הרשות חייבו מזמן לבטל את ההסכמים עם אש"ף, בשל הפרתם היסודית. עכשיו זה הכרחי גם במסגרת השבת המלחמה אל מול ההסתערות האירופית.

אפילו הגנבים עברו דרומה

את סעדה סעדי, איש מרתק ויוצא דופן, פגשתי ביום שישי שעבר בסניף ארומה על נחל שניר, לא רחוק מקריית שמונה. בארומה הזה, שפעם לא ניתן היה להכניס לתוכו סיכה, עדיין לא פתחו את המטבח ומגישים רק שתייה ומאפים, בגלל המצב. רוב המסעדות והחנויות במתחם בכלל סגורות.

סעדי הוא דרוזי תושב מסעדה, עורך דין פלילי בעל משרד בקריית שמונה, שהולך עשרות שנים נגד הזרם. שלושה מבניו הוא שלח ללמוד במוסדות חינוך יהודיים ואחר כך לשירות בגולני, בזמן שבכפרים הדרוזיים בגולן זה נחשב למעשה בגידה. אחד הבנים הציל בגבורה חבר שנפגע בצוואר במוצב כיסופים, ב־7 באוקטובר.

"גם הגנבים לא נשארו פה", אומר סעדי בציניות, "אין אפילו פרנסה מהעבריינים הפליליים שהיו גונבים דברים לאורך הנחלים, כי פשוט אין ממי לגנוב". זו המחשה צבעונית למלכודת הכרונית שאליה נקלעו תושבי הצפון הרחוק, מי שנשאר מהם שם.

"גם הגנבים לא נשארו פה", אומר סעדי בציניות, "אין אפילו פרנסה מהעבריינים שהיו גונבים דברים לאורך הנחלים, כי פשוט אין ממי לגנוב". זו המחשה למלכודת הכרונית שאליה נקלעו תושבי הצפון הרחוק, מי שנשאר מהם

ואכן, גיחה לצפון היפהפה בסוף השבוע שעבר המחישה עד כמה תיאורי המצוקה בתקשורת ממש לא מוגזמים. במתחם הצימרים בבית הלל שבו ישנו, פעם מיישובי הבילוי העמוסים בארץ, לא היו אורחים כבר קרוב לשלוש שנים. לאחרונה התקינו ממ"ד בין המבנים, אבל אף אחד לא טורח לרוץ אליו כשצריך - אין די זמן התרעה. אותו הדבר בקריית שמונה, בדירות הרבות שבהן אין ממ"ד. אין מספיק זמן כדי להגיע למקלט הסמוך, נשכבים ומקווים לטוב.

הדי הפיצוצים מלבנון נשמעים היטב, והתרעה על שיגורים לגזרה המערבית מלחיצה גם כאן, באצבע הגליל. כולם ממתינים לבשורה, מבהירים שאם לא יושג שינוי יסודי במצב, ספק אם יישאר מי שיגור בחבל הארץ המדהים הזה.

אנחנו, שאוהבים כל כך את הצפון, באנו גם להתבשם ולהפגין סולידריות, לקנות ולסעוד - לסייע לאנשים ולעסקים המקומיים. אבל הציבור הישראלי והממשלה שלו חייבים לשנות גישה מהיסוד. לגלות אפס סובלנות לאפשרות שיימשך המצב ששורר פה מאז שנת 2000 - הבריחה מלבנון. לא עוד הסכמי שווא והונאות עצמיות, לא עוד סבבים ותקופות ביניים. רצועת הביטחון והגדר הטובה חייבים לחזור בגדול, להבטיח שניתן יהיה לגור כאן לבטח. שגם הגנבים הקטנים לא יחששו לחזור ולהיתפס.