הפסקת אש, עם מי? ישראל שרויה באשליה לבנונית - שעולה לנו ביוקר

הפסקת האששנכפתה על ישראל בלבנון, מצאה את ישראל כמוצאת שלל רב. הלחימה של צה"ל לפי הנחיות הדרג המדיני שלא התכתבו עם הצהרות ראש הממשלה ושר הביטחון על כך ש"לא נעצור עד שנכריעונפרק את חיזבאללה מנשקו", מיצו את עצמן במה שהוגדר כהרחקת האיום הישיר על יישובי ותושבי הצפון.

"הפסקת האש" הוכרזה לפני כחודש, ולפני כשבוע אף התבשרנו על ידינשיא ארצות הברית דונלד טראמפכי היא הוארכה במספר שבועות. בנוסף, בחגיגיות רבה התבשרנו על מפגש משא ומתן שני בין שגרירי ישראל ולבנון - והפעם בבית הלבן.

מספר הערות לתפאורה:

1. הפסקת האש בין ישראל וממשלת לבנון היא הכרזה משמעותית, רק שהמלחמה שישראל מנהלת היא מול חיזבאללה - ומולו לא סוכם ולא נחתם הסכם הפסקת אש. הוא זכה למטריית ההגנה צפונית לליטני בזכות פטרונו האיראני, מבלי שהתחייב לנצור את האש. כך שזה המקום להדגיש ש"ממשלת לבנון לא מפרה את הפסקת האש".
2. משא ומתן רציני בין מדינות שמטרתו הסכם שלום או לפחות הסכם נורמליזציה ראוי, שיתקיים תחת מעטפת אחרת של נציגים (גורמי ממשלה, גורמי בטחון ועוד), ואם אפשר באזור כדי לקיים רציפות ונגישות למקבלי ההחלטות.

מאזן רווח או הפסד

הפסקת האש מצאה את ישראל ערוכה באזור חיץ של 3 עד 8 ק"מ בתוך שטח לבנון, עם חופש פעולה לפעול ולהגיב במרחב דרום לבנון עד קו הליטני, וללא אפשרות להגיב באזורי הליבה של חיזבאללהברובע הדאחייה או בבקעת הלבנון.

תגובות מוגבלות המעמידות יום אחר יום את צה"ל במצב של חוסר ברירה וללא פעולה אמיתית שמניבה שינוי משמעותי במציאות. ניצול הזמן להשמדת התשתית הבנויה באזור הבנוי שנתפס על ידי צה"ל (כמעשה רפיח ורצועת עזה, השמדת כל המרחב הבנוי בקילומטרים הסמוכים לגבול) כמעט ללא מפריע, הוא הרווח היחידי שאפשר בנקודת זמן זו לסמן במצב שנוצר.

ארצות הברית, שנתפסת שוב כפטרון הישראלי וכקובעת את המדיניות והפעולה, רואה ב"הפסקת האש" בלבנון כפתח למשא ומתן מול איראן - ואולי בדרך עקיפה גם לקדם הסכם בין ישראל ללבנון. זאת, למרות שאיננה מטילה את כל כובד משקלה - לפחות לא כרגע - לא בקידום פסגת מנהיגים בוושינגטון ולא בהאצת המגעים הישירים בין המדינות.

מארב אסטרטגי

איראן, שחושבת על היום שאחרי הפסקת האש ובטווח ארוך יותר על אחרי המלחמה, רואה בשימור חיזבאללה כרכיב חשוב בשימור המשטר. לכן, ההתעקשות שמבחינתה הצליחה לאלץ הפסקת אש ולו מוגבלת בלבנון - עובדה שמשמרת במידה רבה את מרכיבי הכוח העיקריים של חיזבאללה בלבנון.

הצטרפות חיזבאללה ביום השלישי ל"שאגת הארי" הייתה בישראל בבחינת מארב אסטרטגי שבהמשך השבועות נראה יותר כפלונטר ודרך ללא מוצא: האש לא מפסיקה, כוחות צה"ל באזור החיץ חשופים ופגיעים, צה"ל במצב של חוסר "הכרעה" ותחושת הבטחון של תושבי הצפון פחותה מזו אשר היתה בסוף המערכה הקודמת מול חיזבאללה.

במהלך המלחמה מול איראן, סברו כי יוכלו לנתק בין הזירות והפסקת אש מול איראן - וזה לא בהכרח יגביל את ישראל?. הערכה שניתפסה כלא נכונה. כעת, עם הסיכוי לחידוש הלחימה של ארצות הברית באיראן, נשאלת השאלה האם זה ישחרר את ישראל מהמגבלות שארה"ב הטילה עליה בלבנון וזה יביא לשחרור הרסן והמשך פעולה ללא מגבלה מול החיזבאללה. בנקודת זמן זו, לא בטוח שגם שחרור המגבלות האמריקניות יכול להביא לתוצאה אחרת בלבנון.

שלוש זירות לחימה, שלושתן פתוחות, שלוש רצועות בטחון או אזורי חיץ המוחזקים על ידי כוחות צה"ל ואיו"ש שממשיכה לבעבע וכל זאת אחרי שנתיים וחצי של מלחמה. ישראל לא צריכה לחפש הזדמנויות להרחיב אזורי לחימה.

הכותב הואתת אלוף (מיל) צביקה חיימוביץ', לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי