שני דברים בולטים במיוחד בעימות שהתגלע בין קייב לירושלים בסוגיית הדגנים המיובאים מהשטחים הכבושים באוקראינה: הראשון - שאת העימות הזה היה אפשר למנוע ואף די בקלות; השני - האסרטיביות הגדלה של אוקראינה בזירה הבינלאומית.
נתחיל דווקא בנושא השני. דומה שהודעת נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי אתמול נגד התנהלות ישראל בסוגיית אוניות הדגן היא חסרת תקדים בחריפותה. זלנסקי הביע בעבר תרעומת ואכזבה מאי־התייצבות ישראל לצד קייב ב־2022, כפי שאפשר היה לצפות מדמוקרטיה מערבית, אך לא רמז עד כה שישראל אינה מתנהלת כמדינה נורמלית, ולא נקט שפת איומים בסנקציות.
אפשר להניח שאחת הסיבות לכך היא המעמד שרוכשת אוקראינה בזירה הבינלאומית בכלל, ובמזרח התיכון בפרט. בחודש האחרון סיפקה אוקראינה סיוע למדינות המפרץ ולירדן בהפעלת כטב"מים וביירוטם - תחום שבו היא כנראה המדינה המובילה בעולם - ולפי הפרסומים, אף תדרכה את האמריקנים בבסיס הנסיך סולטאן בערב הסעודית.
זלנסקי עצמו ביקר בסעודיה, באיחוד האמירויות, בקטאר, בירדן ובסוריה - כולן, נזכיר, גם בעלות ברית של ארה"ב. בלטה בהיעדרה במסע הדילוגים הזה ישראל, המדינה המערבית היחידה שאליה לא הוזמן מתחילת המלחמה. יתרה מזו, בראיון לברק רביד לפני חודש גילה זלנסקי כי בפעם האחרונה שוחח עם רה"מ בנימין נתניהו קצת אחרי 7 באוקטובר 2023 - והדבר מוסיף עוד נדבך לגישה המשונה (בלשון המעטה) של ישראל לאוקראינה.
אם ב־2022 עוד אפשר היה לכאורה להסביר אותה, ולו חלקית, בעובדה שרוסיה היא השכנה בסוריה ובחשש מפני התנכלות ליהודי רוסיה, מוסקבה נזרקה מסוריה יחד עם משטר אסד, ואילו יהודי רוסיה שרצו לעזוב את הפדרציה הרוסית עשו זאת מזמן. אדרבה, רוסיה היתה ונותרה ביחסים חמים עם איראן ועם חמאס, שאת קברניטיו אירחה שוב ושוב אחרי 7 באוקטובר. לאחרונה זלנסקי אף טען שמוסקבה העבירה לטהרן מודיעין על כ־50 מתקנים בישראל כדי לשפר את דיוק הפגיעות.
משבר בר מניעה
על הרקע הזה המשבר סביב הדגנים, שלטענת אוקראינה נגנבו משטחיה הכבושים, נראה מיותר במיוחד. לא רק משום שהוא מציב את ישראל במועדון אחד עם איראן, אלג'יריה וטורקיה (דובר משרד החוץ האוקראיני הדגיש אתמול כי קייב תילחם בכל ההפרות במקביל), אלא כי הוא פשוט היה בר מניעה.
אפשר להניח שאחת הסיבות לחריפות ההודעה של זלנסקי היא המעמד שרוכשת אוקראינה בזירה הבינלאומית ובמזרח התיכון
אם בנוגע ל"פנורמיטיס", המחכה לאישור כניסה לנמל, עוד נערכת בדיקה וחסרים מסמכים, למה נכנסה האונייה הקודמת, "אבינסק", אף שכל המסמכים הנדרשים לפי האמנות הבינלאומיות הוגשו, לטענת קייב, בזמן? ואפילו אם לא היו מוגשים, מדוע בכלל עקרונית להסתבך עם סחורה שיש לגביה סימני שאלה? סימני שאלה עולים גם לגבי היחסים עם רוסיה, שלמרות עוינותה עדיין מקבלת בישראל כבוד ודריסת רגל, באופן שגורם לתהות אם נשמע בבוא היום נימוקים שלא רק קטאר היא מדינה מורכבת.
לא קשה גם לשער שעימות עם קייב עלול לפגוע בישראל בתחומים שבהם יש פוטנציאל גדול ללמידה, לנוכח הניסיון הייחודי של אוקראינה במלחמת כטב"מים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו