די עם הציד: תנו לדוד זיני לעבוד

יש משהו כמעט תיאטרלי באשליה כאילו ניתן לנתק מינויים בכירים מההקשר הפוליטי שבו הם נולדים. אנו שבים ומעמידים פני מופתעים, כאילו הפוליטיקה היא דוד בלתי נסבל ולא קרוא למסיבה – בעוד שלמעשה, היא בעלת הבית. כך היה מימי דוד בן־גוריון ועד ימינו; ממינוי איסר הראל ועד דוד זיני. זו איננה תקלה במערכת – זו המערכת עצמה.

הזכות למנות היא גם הזכות לטעות, אך בעיקר הזכות לבחור אדם שיש לו זיקה להשקפת העולם של הממנה. זה איננו פגם, כל עוד נשמר הגבול הדק, הכמעט מטאפיזי, בין זיקה לבין כפיפות. השאלה האמיתית איננה "של מי הוא", אלא "ממה הוא עשוי": האם קיימת בו אותה עצמאות פנימית ותבונה המאפשרת לומר "לא" גם למי שאמר "כן" למינויו?

הנבואות שמתנפצות אל מול המציאות

הניסיון מלמד אותנו זהירות מפני נבואות נמהרות. כבר ראינו דמויות שסומנו מראש כמריונטות של ראש הממשלה, אך במציאות הפגינו עמוד שדרה מרשים. כך היה עם מינויו של רוני אלשיך למפכ"ל, או יורם כהן לראש השירות; כך גם עם הרמטכ"ל הרצי הלוי (שספג השמצות דומות בתחילת דרכו) ומבקר המדינה מתניהו אנגלמן – שרבים קבעו כי יהיה "עושה דברו" של נתניהו, ובפועל לא היסס להטיח ביקורת נוקבת בדרג המדיני.

יש משהו אירוני במהירות שבה תוויות נזרקות לאוויר, ובאיטיות שבה הן מתפרקות מול המציאות. בתוך הקלחת הזו ניצב כעת דוד זיני. לא כאגדה או כקדוש, אלא כאדם ממונה בעל תפקיד, הפועל בתוך מציאות מורכבת בהרבה מהציוץ הממוצע בטוויטר. הוא איננו חף ממעידות, אך ניכרת בו תבונה מקצועית, אחריות ומנהיגות – דברים שנשמעים מתוך הארגון עצמו, ולא ממשפיענים טהרנים.

לא שתיקה מוסרית, שקט תפעולי

אחרי יום העצמאות, יש לי בקשה קטנה אחת: גם אם אתם מתחלחלים מחובש כיפה עם משפחה ברוכת ילדים, תנו לאיש רגע אחד של שקט נפשי לעשות את המוטל עליו. יש תפקידים שמעצם טבעם דורשים שקט. לא שתיקה מוסרית, אלא שקט תפעולי.

שירות ביטחון איננו תוכנית ריאליטי, ומי שמבקש להפוך אותו לכזה עלול לגלות שהמסך והמצלמות יתרסקו על כולנו. במדינה שבה די בניצוץ אחד כדי להצית יער, מי שאוחז בזרנוק המים אינו זקוק לפרשנים שמושכים לו בשרוול.

ביקורת? כן. פיקוח? בוודאי. אך דמוניזציה יומיומית וחיפוש אובססיבי אחר בדל כשל אינם מבטאים ערנות דמוקרטית, אלא חוסר אחריות. בגרות אזרחית מתבטאת לפעמים דווקא באיפוק; ביכולת לומר "נעקוב ונבקר כשצריך", אך נאפשר למערכת לפעול. הצלחתו של ראש השירות איננה עניין אישי או פוליטי – היא תנאי בסיסי לקיומנו כאן. הוא הממונה, ועליו נטל האחריות. במדינה שבה כולנו מומחים לביטחון בין תחזית מזג האוויר לפרסומות, אולי החידוש הגדול ביותר יהיה פשוט לתת לאיש המקצוע לעבוד.