האלימות ביו"ש ניצחה - והמדינה? עשויה להשתמש בקלף שהכי פחדה ממנו

העלייה החדה במקרי האלימות מצד מיעוט יהודי קיצוני ביו"ש, מציבה את מערכת הביטחון והדרג המדיני מול הכרעה קשה. כזו שלא נוגעת רק לשטח, אלא לכלל מדינת ישראל, לתדמיתה, ליציבותה הפנימית וליחסיה עם העולם ובפרט מול גורמים בממשל האמריקני. ועל הכוונת של הביטחון ניצב אחד הכלים החריגים ביותר - מעצר מנהלי.

"לא מהווה איום": חייל תקף צלם CNN שתיעד מאחז בשומרון | צפו

המעצר המנהלי הוא כלי המאפשר לשלול את חירותו של אדם ללא כתב אישום, ללא משפט פומבי ולעיתים גם ללא יכולת אמיתית להתגונן. כלי שנועד למצבי קיצון, וכעת - נשמעת הדרישה להחזיר אותו.

החלטה סלקטיבית להפסיק

בסוף שנת 2024, החליט שר הביטחון ישראל כ”ץ להפסיק את השימוש במעצרים מנהליים כלפי יהודים. ההחלטה התקבלה על רקע ביקורת ציבורית ומשפטית אך גם מתוך תפיסה כי מדובר בצעד חריג שיש לצמצם את השימוש בו. כעת, פחות משנה וחצי לאחר מכן, המציאות בשטח מטלטלת את ההנחה הזו.

גורמים במערכת הביטחון מתארים תופעה שמתרחבת במהירות. קבוצות קטנות אך נחושות (אשר רובם אינם בני יהודה ושומרון אלא חוצניקים שמגיעים מפנים הארץ לעורר בעיות), לעיתים מאורגנות היטב, פועלות בשטח תוך זלזול מוצהר במערכת האכיפה. חלקן מגיעות רעולות פנים, מיומנות בחקירות ומצליחות להימנע מהפללה. פעולות הרחקה קצרות אינן מרתיעות.

גורם ביטחוני המעורה בפרטים אומר כי "האיזוק האלקטרוני, צעד שהוצג על ידי ראש השב״כ זיני, נתקל בקשיים משפטיים ופרקטיים ולא הצליח לייצר הרתעה מספקת". במקביל, נרשמת עלייה בניסיונות להקים מאחזים, לעיתים גם בשטחי A, אזורים שבהם אין נוכחות קבועה של צה״ל. המהלכים הללו יוצרים חיכוך ישיר בין אזרחים, ללא חיץ ביטחוני. בצה״ל מגדירים זאת כמצב מסוכן.

"אזרחים נכנסים לחיכוך"

“צה״ל נכנס לחיכוך כדי להגן על אזרחים. כאן אזרחים מכניסים את עצמם אל תוך החיכוך”, אומר גורם צבאי. “שימוש של כמה חודשים יכול לסייע להחזיר שליטה, לבלום את התופעה ואז להוציא את הכלי שוב משימוש”. כמו כן, בתוך המציאות הזו נשמעת יותר ויותר קריאה להחזיר את השימוש במעצרים מנהליים, לפחות לפרק זמן מוגבל. איש שב״כ לשעבר מסביר כי גם אם קיימת התנגדות עקרונית לכלי הזה, יש בו היגיון מבצעי במצב הנוכחי.

‏אך גם בשב״כ אין תמימות דעים בנושא. גורם בכיר מודה כי עמדת השב״כ נכון לעכשיו היא לא להחזיר לשימוש את הכלי. הוויכוח גלש גם אל תוך הממשלה. כאשר השר כ"ץ ביטל את המעצרים המנהלים כבר ב-2024, נשמע קריאה מצד שר החקלאות אבי דיכטר להחזיר את השימוש והדגיש כי מדובר בכלי מפוקח הנתון לבקרה משפטית. שר הביטחון דחה את הגישה הזו והעימות בין השניים חשף מחלוקת עמוקה על הדרך הנכונה לפעולה.

במהלך הדיון דאז, שר הביטחון כ"ץ אמר: “אני אטפל בביטחון המדינה ואתה תטפל בביטחון התזונתי”. דיכטר השיב: “זו החלטת ממשלה, לא החלטת שר. אני ראש שב״כ לשעבר ויש לי מה לתרום בנושא”.

הביקורת על המעצרים המנהליים מוכרת היטב. מדובר בכלי שפוגע בזכות הבסיסית ביותר של אדם, הזכות לחירות ולהליך הוגן. העצור אינו עומד לדין, אינו נחשף לראיות ולעיתים אינו יודע כלל מה מיוחס לו. ארגוני זכויות אדם מזהירים מפני מדרון חלקלק שבו שימוש בכלי חריג הופך לנורמה.

התרחיש הגרוע ביותר

אבל מנגד, במערכת הביטחון מזהירים מפני תרחיש אחר: המשך המצב הקיים. תופעה שמתרחבת, חוסר הרתעה ופגיעה מצטברת לא רק בביטחון אלא גם במעמדה של ישראל בעולם. "זה לא נשאר בתוך יהודה ושומרון. זה מגיע עד לוושינגטון. זה משפיע על האמון, על שיתופי פעולה ועל התמיכה", אומר גורם פוליטי בכיר.

ובתוך הדיון הביטחוני, מתחדדת גם התמונה מתוך ההתיישבות עצמה. בשנה האחרונה, ראשי המועצות ביהודה ושומרון יצאו פעם אחר פעם נגד האלימות. הדרישה של ראש מועצת גוש עציון משר בצלאל סמוטריץ׳ לפנות גבעה בשטח המועצה סימנה קו ברור, וגם בצה״ל מספרים על שיתוף פעולה מלא מצד ראשי המועצות ודאגה עמוקה מהתופעה.

בשבוע האחרון יצא גם סמוטריץ׳ עצמו נגד האלימות באופן חריג. אך בשטח מתארים פער עמוק בין ההנהגה לבין אותם גורמים אלימים. “אנשים מבחוץ חושבים שסמוטריץ׳ והנהגת הציונות הדתית מייצגים את אותם צעירים, אבל זה פשוט לא נכון”, אומר גורם המעורה בפרטים.

לדבריו, “אותה חבורה אנרכיסטית לא רואה בסמוטריץ׳ או בסטרוק כנציגים שלה בכנסת. הם גם לא רואים בראשי המועצות מי שמייצגים אותם. הם פועלים לבד, מנותקים מהמערכת, ורואים בעצמם סוג של כוח עצמאי”.

"מחליש אותנו בעולם"

גורמים בהתיישבות מוסיפים כי “הם לא מרגישים מחויבים לאף הנהגה. הם רואים בעצמם שליחות, סוג של צבא ללא מסגרת, שנועד לפעול בשטח בלי מגבלות”. גורם נוסף אמר: "הפעילות שלהם פוגעת בהתיישבות יותר מכל דבר אחר”, אומר גורם מקומי. “זה לא מחזק אותנו, זה מחליש אותנו מול העולם וגם מבפנים".

במערכת הביטחון מדגישים כי הכלים הקיימים אינם מספיקים. "הצבא צריך לקבל עוד כלים בשביל להתמודד עם המצב, לחזק את המחלקה היהודית בשב״כ, מחוז ש״י ולהביא לגורמי האכיפה בשטח עוד כלים", אומר גורם בצה״ל. בסופו של דבר השאלה שנותרת פתוחה היא לא רק משפטית או ביטחונית - היא ערכית. עד כמה מדינה דמוקרטית מוכנה ללכת רחוק כדי לשמור על ביטחונה ועד כמה היא יכולה להרשות לעצמה שלא.

‏ראש מועצת שומרון יוסי דגן, המתנגד למעצרים מנהלים, טען בראיון שביצע לפני כחודשיים ל"היום" כי חוץ מהבעיה החוקית של המעצרים המנהלים, הם מעולם לא עזרו - ההפך הוא הנכון. ״מעצרים מנהלים ננוונו את היכולות של המשטרה והשב״כ, כאשר הם התרגלו במקום לעבוד קשה ולהביא ראיות הם פשוט מוציאים מעצר מנהלי".

בראיונות שלו, דגן חוזר שוב ושוב בדרישה מהמשטרה לתפוס ולעצור את אותן אנרכיסטים, אך בצורה חוקית. ההכרעה עדיין לא התקבלה. אבל דבר אחד כבר ברור. זו כבר לא סוגיה מקומית. זו סוגיה שמגדירה את פניה של המדינה כולה.