פוליטיקה
המסמך שפרסם ראש הממשלה, ובו תשובותיו לשאלות מבקר המדינה במסגרת בדיקת אירועי 7 באוקטובר, הוא טקסט פוליטי על מלא.
כל יריביו הפוליטיים של נתניהו, ובראשם נפתלי בנט - ששברי ציטוטים מימיו כשר הכלכלה נשלפו מהבוידעם - מוצגים בו כמי שעיקר תכליתם היה למנוע מנתניהו, במשך שנים, לממש את מדיניותו הנכונה והצודקת כלפי עזה. ליברמן, איזנקוט, גלנט, אפילו פוליטיקאים חסרי ערך אלקטורלי כבני גנץ, בוגי יעלון וציפי לבני, מופיעים בטקסט הזה כעוכרי ישראל במקרה הרע, וכטיפשים מוחלטים במקרה הטוב.
נתניהו חושף לציבור את תשובותיו למבקר המדינה על 7 באוקטובר
בהיבט הזה, "פרסום" המסמך והפצתו דרך אמצעי התקשורת הוא הברקה שיווקית. הצגת טיעוני נתניהו כנייר ממוסמך, הנשען על סטנוגרמות וציטוטים מהפורומים הכמוסים ביותר, כזה שנכתב לעיני המבקר בלבד ולא היה אמור כביכול להגיע לידי הציבור - מקנה לו תוקף, לכאורה.
אלא שכל האופן שבו המסמך הזה בנוי - הציטוטים החלקיים מאוד, הטיעונים הכמעט ילדותיים המצורפים אליהם, המירקורים (הרבים מדי. לא יעיל למרקר יותר ממחצית הטקסט) - מסריחים מריחות של קמפיין בחירות, שהוגש לקהל עטוף בלשון רשמית ובניחוח של סודיות.
גרסת נתניהו למחדל 7.10: לקריאת המסמך המלא >>
חקירה
כמעט מיותר לציין שנתניהו אינו לוקח בדל של אחריות על מחדלי 7 באוקטובר. אפילו כותרת המסמך היא "מלחמת התקומה". שכן מעבר להיותו מסמך פוליטי, תשובת נתניהו למבקר הוא מסמך משפטי: כתב הגנה צופה פני ועדת חקירה, ולא משנה איזו ועדה זו תהיה.
לזכותו של נתניהו יש לומר שבניגוד לבכירי צה"ל והשב"כ, שלא מיהרו לשתף פעולה עם בדיקת המבקר, ראש הממשלה גיבש היטב את הקייס שלו. הנרטיב המשפטי שהוא בונה אינו מסמן רק ראשי מפלגות בעבר ובהווה כמי שהובילו למחדל 7 באוקטובר, אלא הרבה מעבר לכך.
במרכז טיעוני נתניהו לחפותו ניצבים ראשי מערכת הביטחון לדורותיהם - רמטכ"לים, ראשי שב"כ, ראשי אמ"ן, ראשי מל"ל - מי שבהבל פיהם עיצבו את מדיניות ישראל כלפי רצועת עזה וחמאס, תוך שהם מכופפים את ידיו של נתניהו המפוכח והפיקח, שכל יהבו היה להסתער על הרצועה, לחסל את דף וסינוואר ולמוטט את חמאס, ויפה שעה אחת קודם.
בכל הציטוטים שמובאים בידי נתניהו אין ולו אחד שסותר את הנרטיב הזה, על אף שכאלו נמצאים בשפע בסטנוגרמות ובפרוטוקולים. באנגלית יש לטקטיקה המשפטית הזו ביטוי הולם: Cherry picking.
הונאה
ובכל זאת, המסמך כן מספק לנו הצצה מרתקת אל חדרי החדרים ותהליכי קבלת ההחלטות, אל השפה שבה משתמשים בדיוני הקבינט. כך למשל, בפיו של נתניהו סינוואר הוא "לץ" ואילו נסראללה "חצוף", לאביב כוכבי יש שבלונה שבאמצעותה הוא מביע את התנגדותו הנחרצת, ולאיווט ליברמן נטייה להיות האחרון בסדר הדוברים.
באחד מחיתוכי המצב במהלך מבצע "שומר החומות" מתרברב נתניהו בפני הנוכחים, שהצליח לשנורר מהנשיא ביידן דחייה של יומיים בהפסקת האש, כדי לתת לשב"כ עוד זמן לחסל את סינוואר. "יש לך את מחר ואת מחרתיים", הוא מחייך אל נדב ארגמן.
אין ספק שמדובר בחומר שהיסטוריונים מיומנים יעשו ממנו מטעמים. ואולם הערך ההיסטוריוגרפי המרכזי של המסמך, מה שצף ועולה מתוכו יותר מכל, הוא הקונספציה השגויה שבה היו נתונים כל מי שמופיעים בו: ראשי מערכת הביטחון, קציני הצבא, אנשי המל"ל, הפוליטיקאים חברי הקבינט, וכן - גם ראש הממשלה. כל אלה לא העריכו, אפילו לא לרגע קט, שסינוואר מהתל ומתעתע בהם, מהנדס את תודעתם.
בדיון קבינט מפברואר 2023, לדוגמא, בעוד חמאס כבר מתאמן בכל כוחו לקראת כיבוש אוגדת עזה, כל משתתפי הישיבה - ובהם ראש ממשלה, שר ביטחון, רמטכ"ל, ראש שב"כ וראש אמ"ן - תמימי דעים כי הדבר האחרון שסינוואר רוצה הוא מלחמה. "יחיא סינוואר מנהיג מפוכח. הוא לא מוכן למלחמת תקומה", קובע רונן בר.
כולם. כולם נפלו בהונאה המתוחכמת והסבלנית של סינוואר. אם תשובת נתניהו למבקר המדינה מפרגנת למנהיג כלשהו, זהו מנהיג חמאס.
ברוורמן
כל המידע הזה לא היה מגיח לעולם, לולא מפעל איסוף המסמכים של ראש הסגל, צחי ברוורמן. מעת לעת נהג ברוורמן להתייצב במזכירות הצבאית שבמשרד ראש הממשלה כשבידו פתק כתוב בכתב יד, ועליו רשימה של ניירות שאותם ביקש לשלוף מהכספת.
פגישות בין ראש הממשלה לראש השב"כ, סיכומי קבינט, סטנוגרמות של שיחות טלפון עם המזכיר הצבאי. המידע הגולמי שאסף ברוורמן היה גוש החימר שממנו עיצבו נתניהו ועוזריו את הקייס המשפטי.
נדגיש: זכותו ואף חובתו של ראש הסגל לאסוף עבור ראש הממשלה מסמכים שהוא דורש לעיין בהם. אלא שנדמה שברוורמן, שנחשף לחומרים מסווגים רבים במהלך עבודתו, גלש לעיתים אל התחום האפור. כך היה, למשל, כאשר שינה את שעות השיחה בסטנוגרמות של שיחות נתניהו והמזכ"צ מ-7 באוקטובר, או בחשדות כנגדו בפרשת "השיבוש הלילי".
הד לפרשיות ברוורמן וגם לפרשיות הבילד וקטארגייט ניתן כבר ב"נספח ההבהרות", מעין מכתב מקדים שהצמיד נתניהו למסמך המקורי ששלח למבקר המדינה, ואשר פורסם רק באמצעי התקשורת. בנספח הזה מודגש היטב שכל הציטוטים והמסמכים שמופיעים בטקסט "אושרו לפרסום על ידי ראש הממשלה".
סביר להניח שהנרטיב המשפטי הזה - שלפיו אם ראש הממשלה מאשר, זה חוקי - ישמש את נתניהו, אם וכאשר יתברר שהיה מעורב בחלק מהפרשות שהוזכרו לעיל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו