טראמפ בחר בגישה אקטיביסטית: הקווים האדומים שהוצבו לאיראן

הנשיא האמריקני דונלד טראמפ דחה הצעה שהעלה השליח סטיב וויטקוף לחידוש המו"מ עם איראן, בתיווך סעודיה ועומאן, והחליט לבחור בגישה האקטיבית, לחץ כלכלי וצבאי חזק על איראן, על פני הגישה של חידוש המו"מ עם המשטר הנוכחי בטהרן.

ב"היום" פרסמנו לאחרונה על חילוקי דעות בממשל בין גישת וויטקוף שגם היועץ והחתן קושנר שותף לה, המצדדת במו"מ על פני המשך לחץ אקטיבי על המשטר. שני מקורות דיפלומטיים המעורים מאוד בנושא אומרים ל"היום" כי על השולחן הייתה הצעה חשאית וממשית לחידוש המו"מ עם המשטר, ברקע השינוי בתנאי הבסיס לאחר המלחמה עם ישראל.

לפי המקורות להצעה הייתה שותפה לבד מעומאן שאירחה את המו"מ בסיבוב הקודם, גם סעודיה. הסעודים מבקשים להקטין את הסיכון למתקני הנפט שלהם, איום שהאיראנים השמיעו מפורשות. בהצעה, כך על פי הגורמים דובר על הקפאה של תכנית הגרעין, ושמירה על 400 הק"ג שלך האורניום המועשר בפיקוח בינלאומי הדוק.

בדיונים בממשל העלו המתנגדים לכך, שר החוץ מרקו רוביו ושר המלחמה פיט הגסת' טיעוני נגד ובהם את חוסר האמינות של המשטר היותו גורם מחרחר מלחמות וטרור וגם את סוגיית הטילים הבליסטיים שאיראן מסרבת לדבר עליהם.

בשבוע שעבר בפגישה בין נתניהו לטראמפ ובפגישות נוספות, הציג המזכיר הצבאי האלוף רומן גופמן, המיועד להיות ראש המוסד, תיק מודיעיני רחב ובו מידע מפורט בכל התחומים שבהם עוסק המשטר. תכנית הגרעין והניסיונות לחדשה, מערך הטילים הבליסטיים הנמצא בתהליך שיקום והרחבה, רשת הטרור האיראנית בעולם, לרבות באירופה ובאמריקה הדרומית, התמיכה בארגוני הטרור הנסמכים ובראשם חיזבאללה חמאס והחות'ים ועוד.

מטרת העל של הביקור בפלורידה הייתה להוכיח כי כל הסכם עם איראן יהיה זמני ומועד להפרה וכי נדרש טיפול של ממש בבעיה.

בתיק האיראני הזה הוצגו גם כוונות של איראן ושלוחות הטרור שלה, לפגוע במטרות אמריקניות ובאינטרסים אמריקנים, לא רק במזרח התיכון. ברקע הדיונים פרצו המהומות ברחבי איראן, יחד עם ההתלבטות בממשל, אם וכיצד לסייע למפגינים. דבריו של הנשיא ביום שבת ולפיהם "אם המשטר ימשיך לירות ולהרוג מפגינים שלווים, "ארצות הברית תבוא לעזרתם". והפרסומים ברשתות החברתיות כי "ארה"ב נעולה, טעונה ומוכנה לצאת לדרך" (Locked and Loaded) בתגובה לאלימות המשטר", מראים כי טראמפ כבר קיבל החלטה והשאלה היא איך ומתי.

המקורות הדיפלומטיים אומרים כי כל אפשרויות התגובה על השולחן גם אם פעולה בסגנון חטיפת מדורו בונצואלה פחות מתאימה לבעיית איראן, אך בהחלט שולחת את המסר כי הממשל הזה והנשיא שבראשו מסוגלים לבצע תעולות שממשלים קודמים היססו לבצע.

לפי גורם ישראלי בכיר, הטיפול בסוגיית איראן נעשה בשיתוף פעולה ומידע הדוקים בין ירושלים לוושינגטון, גם קודם למפגש במאר א-לאגו. אבל כעת יש לוח זמנים מפורט להתנהלות מול איראן. בסוגיית הגרעין נקבעו תגובות אפשריות לפי התקדמות הנסיונות של איראן לשקם מתקנים שונים ובהם מתקני ההעשרה. התקדמות כזו היא שהביא לפתיחת המלחמה ביוני בתיאום עם האמריקנים והצטרפות טראמפ למהלך בהפצצת ה B2 בפורדו.

הסוגיה המעניינת לא פחות היא מערך הטילי הבליסטיים. איראן שמה דגש עם המערך הזה שכן הוא הוכח כזה שמסב את הנזק הרב ביותר לישראל. כאן שוכנע הממשל שיש לשים קווים אדומים לאיראן. מדובר בבניה של מפעלי ייצור והרכבה של הטילים, משלוחי חומרי גלם ורכיבים בעיקר מסין ועוד.

לחץ מבית

לבד מהאופציה הצבאית, אחת מהדרכיפם להביא לקריסת המשטר או לפחות להחלשתו משמעותית, היא הדרך הכלכלית. כבר כעת בין השאר בשל העיצומים, הריאל האיראני צנח לשפל שיא, כשהמשמעות של זה היא עליית מחירם דרמטית במוצרי יסוד רבים.

לפי מחקרים והערכות יותר ממחצית מהאוכלוסיה באיראן נמצאת מתחת לקו העוני, האבטלה נמנית בעשרות אחוזים, אספקת החשמל קצובה לשעות ספורות ביום ורק גשמי החורף של השבועות האחרונים מצילים את האוכלוסיה מצמא.

וזה לא נגמר, דוברת הממשלה פאטמה מוהאג'ראני הזהירה כי מחירי מוצרי היסוד באיראן צפויים לעלות ב-20% עד 30% בשבועות הקרובים, כאשר צפויות עליות חדות יותר עבור עוף, ביצים ושמן בישול. לטענתה, העלייה נבעה מהחלטת הממשלה להפסיק את הסבסוד בדולרים עבור יבוא חיוני במאמץ "לייצב את שוק המט"ח ולבלום את השחיתות, צעד שהעלה את עלות יבוא סחורות וחומרי גלם במטבע מקומי".

המשטר מטיל את האחריות והאשמה על המשבר הכלכלי ונפילת שער המטבע בגורמי חוץ ובסוחרי המט"ח אבל הבעיה המרכזית שלו היא הנפילה ביצוא הנפט בשל אכיפת העיצומים. הממשל, כך לפי המקורות הדיפלומטיים מתכוון להרחיב את העיצומים ובעיקר לאכוף את האיסור על יצוא הנפט באופן מקסימלי. הפרלמט בטהראן אישר את תקציב המדינה ובו העלאות שכר כדי לפצות על נפילת המטבע, אבל כלכלנים מעריכים כי במצב הנוכחי כלכלת איראן לא תוכל לעמוד בהבטחות הללו בתקציב.

ההערכות הן כי המחאה ברחובות איראן תגבר ככל שהמחירים יעלו ותתרחב למגזרים רבים תוך שהיא משלבת את המשבר הכלכלי בעניינים האחרים, אופיו הדיקטטורי והאיסלמיסטי של המשטר, ההשקעות בטרור ובפרוייקטים צבאיים במקום בתשתיות והסכסוכים האתניים בתוך איראן.