ישראל מכינה תיק מודיעיני שישכנע את טראמפ: לצאת לתקיפה נוספת באיראן

סוגיית איראן הולכת ותופסת מקום משמעותי יותר בפגישה הצפויה בין נתניהו לטראמפ בשבוע הבא בפלורידה. בישראל מכינים תיק מודיעיני מקיף על איראן, הכולל את ניסיונותיה לחדש את תוכנית הגרעין, את הבנייה מחדש של ארסנל הטילים הבליסטיים, את פעילות הטרור העולמית של משמרות המהפכה, וכן את המימון הגובר של חמאס, חיזבאללה, החות'ים וארגוני טרור נוספים.

התיק שיוצג לטראמפ ואנשיו נועד להביא לתיאום ישראלי-אמריקני לצורך טיפול שורש בבעיה האיראנית. בישראל סבורים כי הנשיא האמריקני מכיר בכך שאיראן היא ראש תמנון הטרור במזרח התיכון - הגורם התוקפני שמניע את אי היציבות באזור וגם זה שמונע התקדמות להסכם אזורי כולל, המגה דיל של טראמפ. למרות זאת, טראמפ אינו ממהר לנקוט צעדים נחרצים נגד המשטר, והמפגש עם נתניהו נועד לקבוע אבני דרך בטיפול באיראן.

מצוותו של ראש הממשלה ייעדר הפעם רון דרמר, השר לשעבר שהיה יד ימינו בכל הקשור למגעים עם הממשל. החיסרון הזה יורגש במיוחד בנסיעה הנוכחית. את מקומו ימלא שגריר ישראל בוושינגטון, יחיאל לייטר. לייטר זוכה להערכה בבית הלבן, אך עדיין אינו מקושר באותה הרמה כפי שהיה קודמו. מנגד, לדרמר היו גם משקעים עם חלק מאנשי הממשל, ולייטר מגיע עם דף נקי. ככל הידוע, למשלחת יצורפו גם סגן ראש המל"ל יוסף דרזנין, המזכיר הצבאי רומן גופמן ואישי ביטחון נוספים.

זרועות התמנון האיראני

לפני כחודש פרסמנו מידע מודיעיני שלפיו איראן, באמצעות חיזבאללה, חמאס ומפקדותיהם בטורקיה, מקדמת פיגועי טרור באירופה ובאמריקה הלטינית. פיגוע כזה - ניסיון התנקשות בשגרירת ישראל במקסיקו, עינת קרנץ-נייגר - סוכל על ידי הרשויות המקומיות, לאחר מידע שהועבר אליהן מישראל.

הגישה הישראלית העדכנית גורסת כי ללא הפלת המשטר בטהרן, ישראל נידונה לעוד שנים רבות של מלחמות חוזרות ונשנות, בעצימויות משתנות, מול ארגוני הסמך של איראן - חיזבאללה, הארגונים הפלשתיניים, החות'ים - ואף מול איראן עצמה.

ההתלבטות היא האם לצאת למהלך דרמטי נגד המשטר, מהלך העלול לגרור הסלמה צבאית שגם בה העליונות האווירית והטכנולוגית של ישראל צפויה להכריע, אך במחיר של שיתוק המדינה והמשק לימי לחימה נוספים. מנגד, קיים הרצון להפיל אחת ולתמיד את משטר הטרור האסלאמיסטי, שהוא גורם הכאוס, הטרור והמלחמות המרכזי מול ישראל והאזור כולו. הפלת המשטר תקל מאוד על פירוק חיזבאללה מנשקו ומעמדו בלבנון, תותיר את חמאס והג'יהאד האסלאמי ללא גיבוי כלכלי, וסביר שתביא גם לקריסת משטר החות'ים בתימן.

מלחמת 12 הימים ביוני האחרון הראתה את חולשתו ופגיעותו של המשטר הרדיקלי בטהרן, ואת אי יכולתו להגן על מתקניו ועל בכיריו. לצד זאת, היא יצרה גם הזדמנות נדירה לפעול להפלת הדיקטטורה. הזדמנות זו לא נוצלה, בין היתר בשל היעדר שיתוף פעולה אמריקני בסוגיה, אף שארה"ב תקפה נקודתית את המתקן הגרעיני בפורדו. לדברי אחד הגורמים הביטחוניים, נקודת מפתח נוספת בשכנוע האמריקנים תהיה מעורבותה של איראן במלחמת רוסיה-אוקראינה: הוצאתה מהתמונה שם תפחית את האיום הרוסי על שלום אירופה.

מעבר לאופציה הצבאית

איך עושים את זה? מהלך אחד אפשרי הוא צבאי, כזה שאמור להנחית מכה קשה נוספת על המשטר - אך במחיר ישראלי לא פשוט. הרמטכ"ל אייל זמיר רמז אתמול כי ישראל תידרש לפעול באיראן פעם נוספת. בטקס חילופי ראש אגף התכנון אמר זמיר: "במרכז האיומים של צה"ל עומדת המערכה מול איראן. המערכה מול איראן נחתמה בהישגים משמעותיים. אויבינו הרגישו פעם נוספת במכת זרועו הארוכה של צה"ל - שתמשיך להכות היכן שתידרש, בחזיתות קרובות ורחוקות". שר החוץ האיראני הגיב כי איראן ערוכה היטב למתקפה ישראלית.

כנראה שמהלך צבאי יהיה נחוץ בכל מקרה, אך הגישה הישראלית גורסת כי יש למנף אותו לצד פעילות אגרסיבית בתחומים נוספים.

מצבה הכלכלי של איראן מידרדר מיום ליום: המטבע המקומי, הריאל, שובר שיאי שפל; העוני גובר; משכילים רבים עוזבים את המדינה; אספקת החשמל מוגבלת לשעות בודדות ביום; והדלק בתחנות מוקצב. גם משבר המים מחריף - מאגרים נסגרים, ואספקת המים בברזים בחלקים נרחבים של המדינה הפכה מינימלית. במקביל, התסיסה הפנימית גוברת, אף שהמשטר מנסה לדכאה בכוח ובאכזריות ומטיל הגבלות על האינטרנט כדי לצמצם את הפצתה.

ארה"ב ומדינות המערב יכולות להטיל על איראן עיצומים חריפים בהרבה מאלה הנהוגים כיום: סגירה מוחלטת של יצוא הנפט, אמברגו גורף על מוצרים דו-שימושיים המסייעים לפיתוח מערך הטילים ותעשיית הנשק, ועוד. לחץ כלכלי כזה אמור להביא, בראש ובראשונה, לוויתורים של המשטר - הן בתוכנית הגרעין והן בתחום הטילים הבליסטיים ויצוא הטרור. אלו דרישות שהציב הממשל בוושינגטון בעיקר בשנה האחרונה, ונדחו עד כה בטהרן.

בתוך המשטר עצמו כבר נשמעים קולות, בהם גם של הנשיא פזשכיאן, המזהירים מקריסה כלכלית וחברתית - בין היתר בשל בעיות התשתית החמורות בתחום המים והאנרגיה - ודוחפים להתפשרות. בינתיים, קולות אלה אינם גוברים על הקו הרדיקלי של המנהיג העליון, האייתוללה חמינאי. ייתכן שלחץ כלכלי חזק יותר ישנה את דעתו.

להפלת המשטר באופן אקטיבי נדרש גם סיוע לגורמים בתוך איראן המתנגדים לו, במטרה לייצר לחץ פנימי וערעור יציבות. מהלכים כאלה יביאו לכל הפחות להסטת תשומת הלב של המשטר פנימה, ובשלב מתקדם יותר - בסיוע חיצוני - גם להפלתו בפועל.