עזתים נושאים את גופתו של בכיר חמאס ראא'ד סעד. צילום: רויטרס

להיאבק על פירוק חיזבאללה וחמאס מנשק

אף שהישגי ישראל משמעותיים, אין בהם כדי להבטיח שינוי מתמשך ובעל משמעות אסטרטגית ובת קיימא בתמונת המצב באזור • הממשל האמריקני נוטה כרגע להתחיל את יישום השלב השני • על ישראל לעשות מאמץ עליון לשכנע את טראמפ שמתן גיבוי לישראל להשלים את המלאכה הוא גם אינטרס שלו

[object Object]

המלחמה הממושכת בין ישראל ליריביה באזור נמצאת כעת על "אש קטנה" יחסית, אף כי עוצמתה הולכת וגוברת, כשעיני כל נשואות לביקור רה"מ בנימין נתניהו בארה"ב, שבמהלכו יוכרע כיצד מתקדמים מכאן.

טראמפ נשאל חיסול בכיר חמאס: הפרה של הפסקת האש? אנחנו בוחנים את זה // יוטיוב הבית הלבן

בכל הזירות השיגה ישראל, לאחר המהלומה שספגה ב־7 אוקטובר, הישגים משמעותיים. היא הכתה קשות באויביה, ובסיוע ארה"ב הצליחה לכפות על חמאס וחיזבאללה מהלכים שאותם סירבו לנקוט (שחרור החטופים תוך המשך נוכחות צה"ל ברצועה והפסקת הירי מלבנון כביטוי סולידריות עם חמאס, למרות המשך חופש הפעולה של ישראל בלבנון והנוכחות הקרקעית בחמש נקודות לאורך הגבול).

אולם ככל שהישגים אלה משמעותיים, אין בהם כדי להבטיח שינוי מתמשך ובעל משמעות אסטרטגית ובת קיימא בתמונת המצב באזור. כדי להשיג יעד זה, שמשמעותו ניצחון במלחמה, יש להביא לכך שלפחות חמאס אכן יפורק מנשקו, וגם חיזבאללה יפורק מנשקו או למצער לא יוכל להתעצם ולשוב לדרום לבנון.

מימוש יעדים אלה קשה בהרבה מהשגת היעדים שהושגו עד כה, משום שמבחינת חמאס וחיזבאללה אין מדובר עוד בתשלום מחיר כבד כדי להבטיח הישרדות והגנה על נכסים אסטרטגיים, אלא בוויתורים בעלי משמעות קיומית. זאת הן משום שהם מחייבים את חמאס וחיזבאללה לוותר על מרכיב מרכזי בזהותם ועל שליטה בשטח, והן משום שמהלך כזה יהיה בבחינת הודאה של חמאס בכך שמתקפת 7 באוקטובר הייתה טעות והשלמה עם כך שבזיכרון הלאומי הפלשתיני המתקפה שהלהיבה את הציבור הפלשתיני תירשם כאסון וכמשגה חמור.

הרושם הוא שהממשל האמריקני טרם החליט אם לגבות מהלכי כוח עצימים של ישראל שיאפשרו להשלים את מיטוט חמאס, או להעדיף, כפי שהוא נוטה כרגע, להתחיל את יישום השלב השני בתוכנית (אולי אפילו בלי להמתין להחזרת גופתו של רן גואילי), לפחות באזור שבשליטת צה"ל, ללא פירוק חמאס מנשקו. בדרך למימוש כל אחת מהאפשרויות ניצבים מכשולים רבים עקב העמימות של התוכנית, שיישומה מחייב הסכמות על הפרטים הקטנים, הפרשנות השונה של הצדדים באשר לכוונת התוכנית, ריבוי הגורמים האמורים להיות מעורבים, ומעל לכל - הלהיטות של הנשיא טראמפ להצביע על התקדמות ולחזק את המסר שהמלחמה הסתיימה, גם כאשר המצב בשטח מלמד דווקא על הקושי בקידום התוכנית.

כדי להימנע מהצורך לקבל הכרעה אסטרטגית בין השלמת העמידה במטרות המלחמה וניצול ההצלחות עד כה לעיצוב מציאות ביטחונית טובה יותר לשנים הקרובות לבין הימנעות מעימות בלתי רצוי עם נשיא ארה"ב ידידותי במיוחד, אך פועל ממניעיו - על ישראל לעשות מאמץ עליון לשכנע את טראמפ שמתן גיבוי לישראל להשלים את המלאכה הוא גם אינטרס שלו. בין השאר, מכיוון שהוא עשוי להוביל להרחבת הסכמי אברהם. אחת הדרכים לעשות זאת היא יצירת חזית ישראלית פנימית רחבה בעניין זה, מעבר לממשלה. ככלות הכל, המחלוקת בנושא החטופים כבר מאחורינו.

הכותב הוא ראש מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו