התערבות, לא מעורבות: כך הפכה ישראל מדינה עצמאית עם כוכבית

בשבוע האחרון ולא רק, נסוב ויכוח גדול האם מדינת ישראל היא מדינה עצמאית או מדינת חסות, הכוכב ה-51 על דגל ארצות הברית? אגב, שנים אחורה תמיד היו ויכוחים באשר לעצמאותה של ישראל מול ממשלים אמריקניים לדורותיהם. כל תקופה והממשל שלה, כל תקופה והאתגרים שלה וכל תקופה עם הוויכוחים שלה. אלא שהפעם המציאות שונה. נחצים קווים של התערבות (זה כבר לא מעורבות) לתחומים הקשורים באופן טהור לענייניה הפנימיים של ישראל.

אנו מגיעים לוויכוח בשבוע שחלף על רקע צבר של אירועים שמעלה הרבה סימני שאלה, היכן נלקחות באמת ההחלטות הקשורות לביטחונה וניהולה של מדינת ישראל? בייחוד שהחלטות אלו עומדות בסתירה מוחלטת להצהרות ממשלת ישראל והעומד בראשה. מספר דוגמאות מהחודשים האחרונים:

1. החזרת 51 מטוסי קרב חמושים מעל טהרן לאחר שראש הממשלה ושר הביטחון הזהירו על תגובה קשה לאור השיגור האיראני האחרון שגבה קורבנות בפגיעה בבאר שבע.
   
   

2. כפיית התנצלות ראש הממשלה בפני אמיר קטאר על רקע הניסיון הכושל לחסל את הנהגת חמאס חו"ל, לאחר שראש הממשלה הצהיר שנרדוף אחרי רבי המחבלים בכל מקום בעולם ואין מקום בטוח עבורם. אז ארצות הברית סידרה להם את קטאר כמדינת מקלט תחת החסות של ברית הגנה.
   
   

3. שליחיו המיוחדים של הנשיא טראמפ יושבים בישיבת ממשלה לוודא שראש הממשלה מעלה לאישור בדיוק את מתווה טראמפ ובאירוע אחר נפגשים בכירים אמריקנים ולא אנשי צבא עם ראש אגף המודיעין וראש אגף התיכנון לגבי יישום ההסכם בעזה – תקדים שלא זכור כדוגמתו.
   
   

4. בשבוע שעבר הפר חמאס את הסכם הפסקת הלחימה ובהיתקלות באיזור רפיח נהרגו 2 לוחמי צה"ל. ראש הממשלה ושר הביטחון הנחו (ובצדק) על תגובה חריפה והתקפית, שנבלמה אחרי זמן קצר בנצירת הנשק מוושינגטון, שמא התגובה תדרדר את המצב ותביא את הפסקת המלחמה השברירית לקיצה.
   
   
5. הנשיא טראמפ במילותיו בפני המצלמה הצהיר כי הוא שוקל להביא לשחרורו של המחבל ברגותי מהכלא הישראלי שם הוא שפוט למאסר ממושך בגין אחריותו לרצח ישראלים רבים, וכי מי שם את נשיא ארה"ב מעל החוק והחלטת ממשלת ישראל מי ישוחרר ומי לא? 
   
   

6. ולא נמשיך לפרט עוד שורה ארוכה של דוגמאות: מהתערבות בענייניה הפנימיים של ישראל בניהול המשפט נגד ראש הממשלה וקריאה מעל דוכן הכנסת לנשיא המדינה לתת חנינה לראש הממשלה ועד לכפיית מתווה 20 הנקודות של טראמפ לסיום המלחמה, שצריך להודות, מה שהביא לשחרורם של 20 החטופים החיים.
   
   אך לצד זאת עוד מספר נקודות שלישראל קשה לבלוע: מעורבות קטאר וטורקיה ביישום ההסכם, שילובה של הרשות הפלשתינית בניהול עזה, התוויית מסלול להכרה במדינה פלשתינית (2 מתוך 20 הנקודות ממוקדות בנושא זה) ובין לבין התייחסותו של הנשיא טראמפ להעברה בקריאה טרומית של החלת ריבונות ביהודה ושומרון וגם במקרה זה, אל מול המצלמה הבהיר הנשיא שלא תהיה ריבונות, החוק לא יעבור, "ישראל תתנהג יפה" – לחוקיה וריבונותה של כנסת וממשלת ישראל יש קול נוסף וקובע את מדיניותה ועוד.

איך הגענו למצב הזה?

החודשים האחרונים לא נולדו לתוך חלל ריק, הם תוצאה של אי נקיטת עמדה ישראלית, של חוסר יוזמה שאיפר למימשל האמריקני להבין ולזהות כי אם לא יעשה כן, ימשיך המצב להידרדר. ציטוט המיוחס לסגן נשיא ארצות הברית ולא הוכחש מבטא היטב את המצב, "תחושה שהמצב לא מנוהל".

התלות של ישראל בארצות הברית הולכת הרבה שנים אחורה, מאספקת חימושים ועד הטלת וטו במועצת הביטחון באו"ם והגנה על ישראל מפני החלטות וסנקציות. שלא נטעה, אלו תועלות חשובות ומשמעותיות לביטחונה הלאומי של מדינת ישראל, רק שלאורך זמן, יחד עם המציאות אליה נקלענו ובתוספת אינטרסים אחרים של הנשיא טראמפ (כלכליים בעיקר מנקודת מבט ולגיטימית של ארצות הברית), התמיכה והתלות מביאים עימם גם את ההתערבות חוצת הגבולות והנושאים.

כשהניא ביידן אמר את ה-DON'T שלו בתחילת המלחמה ואיים (ואף ביצע) בעיכוב אספקת חימושים שהיו כל כך נחוצים בתחילת המלחמה אפשר היה להתווכח, אפשר היה לעמוד מולו, לתדרך נגדו ואף להתבטא בהצהרות ונאומים, אך שנה לאחר מכן כשהנשיא טראמפ אומר STOP - אין לממשלת ישראל ולעומד בראשה את היכולת להמרות את פיו והחלטותיו.

אז בסופו של יום, ישראל עדיין מדינה עצמאית עם תלות הולכת וגוברת מול ארצות הברית עד כדי יכולת שמירת והעמידה על האינטרסים הלאומיים והביטחוניים. האם חצינו את קו הסבירות או לא, זה ויכוח שימשיך ובוודאי יצטרפו דוגמאות נוספות. במתח שנוצר בין עצמאות מוחלטת, מדינת חסות או עימות חזיתי, נצטרך לבדוק את נקודת האיזון הנכונה, תמרון חכם בין המצבים, הצבת יעדים ואינטרסים לאומיים עליהם נידרש להתעקש גם במחיר עימות מול ממשל טראמפ על כל ההשלכות שעלולות להיות לכך. עד אז נמשיך להיות מדינה עצמאית עם כוכבית.

תת אלוף (מיל) צביקה חיימוביץ, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי