כשאויביה מתארגנים מחדש - אסור לישראל לחבל בהזדמנויות המדיניות

בתום שנתיים למלחמת אוקטובר, ישראל רשמהניצחון דחוקלמדי לעומת המחדל העצום, האבידות הרבות והנזקים האדירים.

הציר האיראניפורק לעת עתה, כמעט כל החטופים חזרו, שטח נרחב בעזה נכבש והכוח הצבאי והשלטוני של חמאס הושמד בחלקו. יתר על כן, ישראל השיבה לעצמה את ההרתעה והיוקרה הצבאית והכלכלית, שמושכת אליה בעלות ברית פוטנציאליות. אך פירות הניצחון הזה עלולים ללכת לאיבוד לאורך זמן אם לא יופקו לקחים, ואם ההנהגה תתמכר מחדש ליהירות, לבורות מרצון ולאותו סם קטלני ומעוור של שנאת אחים.

בעזה, בשבועיים האחרונים להפסקת האש, חמאס הספיק לכפות על ממשלת נתניהו שתי משוואות חדשות. ארגון הטרור עדיין מחזיק ב־13 חללים חטופים, למרות יכולתו להשיב את כולם או רובם בבת אחת. כך, לשיטתו, ישראל נאלצת לשמור על הפסקת אש ממושכת. מהלך דומה נעשה בהתקפות על לוחמי צה"ל. ישראל הגיבה בחיסול של מחבלים וכמה מפקדי שטח של חמאס, אך מבחינת הארגון לא מדובר בפעולה שמערערת את אחיזתו בשטחיו ברצועה. נכון הדבר כפליים לגבי כל מיני סנקציות מגוחכות.

חמאס מבסס את שלטונו

במקביל, חמאס פונה לביסוס שלטונו. ראשית, ייצוב המצב הכלכלי. בסביבתו כבר התהדרו השבוע בפקחים שהציבו בשווקים לצורך "פיקוח על מחירים" וגביית מיסים. נוסף על כך, הופקו רווחים ממאות משאיות האספקה שנכנסות לעזה מדי יום. באופן זה, לשרשרת הפיקוד ששרדה מתאפשר להסדיר את משכורות המחבלים שהתעכבו, ולהתגבר לאורך זמן על החרמת מזומנים וחיסולים של חלפני כספים.

שנית, טיפול במתנגדי הארגון בשטח שבשליטתו ומעבר לו. בחלק מהמקרים, כפי שפרסמנו השבוע ב"ישראל היום", מתנגדי חמאס נגררים אל "מתקני כליאה" מתחת לאדמה - בבורות, במרתפים וייתכן שגם במנהרות.

המצב הכלכלי ביו"ש מידרדר

ביו"ש, מצב המשק הולך ומידרדר. בסקר שפרסמנו השבוע נמצא כי 87% מהפלשתינים תושבי הרש"פ מדווחים על פגיעה במצבם הכלכלי. הסקר בוצע בשיתוף פעולה של חוקרי "תמרור־פוליטוגרפיה" וה־INSS, ועולים ממנו נתונים מטרידים נוספים: כשליש מהנשאלים חושבים שפיגועי חטיפה משרתים את "המטרות הלאומיות" של הפלשתינים, ו־17% תומכים ב"מאבק חמוש". אמנם לא מדובר ברוב האוכלוסייה ששללה את דרך הטרור, אבל עדיין זהו חלק נכבד שמעיד על רמת הסכנה.

כשמחברים את הנתונים האלה לסיר המבעבע ביו"ש, מתקבלת תמונה מדאיגה: נחילי מחבלים ששוחררו לאחרונה במסגרת עסקאות החטופים או בשל סיום ריצוי עונשם; המוטיבציה של איראן להמשיך לעודד פיגועים דרך פרוקסיז, כל מיני פעילים זרים של השמאל הקיצוני שמסתובבים ומתעמתים עם צה"ל; וחבורות של יהודים שלוקחים את החוק לידיים והולכים להתעמת עם פלשתינים. בינתיים מתנהל שקט מדומה, שמושג רק הודות למאמצי כוחות הביטחון לסכל מאות רבות של פיגועים מדי שנה.

הציר האיראני מתארגן

בלבנון,מאמצי השיקום של חיזבאללהנמשכים למרות התקיפות של צה"ל. אמנם בארגון הטרור עדיין נזהרים מתגובה של מטחי טילים לעבר ישראל, אבל מתחילים לרמוז שבכוונתם לתקוף את חמש נקודות השליטה בדרום לבנון. כך, למשל, גורם לבנוני אמר אתמול לעיתון "א־דיאר" כי בחיזבאללה מתכוונים להגיב ישירות לפעילות קרקעית של צה"ל. בישראל שוב אומרים שהם מגיבים לכל איום באופן ישיר, אבל לא ברור עוד כמה זמן ממשל טראמפ יאפשר זאת.

ולבסוף נותר הציר האיראני, שמחשב מסלול מחדש למרות התבוסות שספג. החות'ים בתימן נהנים משדרוג במעמדם, כשטהרן שולחת ספינות נשק, שחלקן נתפסות בדרך. בעיראק ממתינים בקוצר רוח לנסיגת הכוחות האמריקניים. מפקד כוח קודס, איסמעיל קאאני, היה שם השבוע.

לצד האיומים האלה, בפני ישראל ניצבות הזדמנויות שלכל הפחות אסור לה לחבל בהן. לעיתים יהיה מוטב לה לתמרן באופן מדיני כדי לרכוש לעצמה בעלי ברית, כמו במקרה של סעודיה. אך במקום לשחק את המשחק הדיפלומטי ולהמתין לאווירה נוחה יותר בריאד אחרי המלחמה בעזה - פוליטיקאים ישראלים פוגמים בתהליך ממניעים קטנוניים. כך, למשל, "הדחיפות" שלח"כ ליברמןלקדם הצעת חוק טרומית בנוגע להחלת ריבונות במעלה אדומים כדי להביך את הקואליציה, או השטות האוריינטליסטית שפלט השר סמוטריץ' כדי לקבל כותרות. אפס מבט לטווח הארוך, מקסימום אינטרסים פוליטיים.