נתניהו צריך ללכת עם ההסכם עד הסוף - ולא להירתע מאיומי השרים שדמיינו התיישבות בעזה

סיום המלחמה כפי שמצטייר מההסכמות הוא ניצחון לישראל, גם אם איננו הניצחון המוחלט שהציב ראש הממשלה כיעד. הוא הושג על ידי היכולת של ישראל וצה"ל להתניע מחדש את מרכבות גדעון. ישראל מקבלת את החטופים והפסקת אש. לאחר מכן, יש מספיק שטחים אפורים בניירות הלבנים. חמאס לא רלוונטי בעזה, הרשות הפלשתינית לא נכנסת וביטחון ישראל לא מושתת על פירוט הנקודות אחת לאחת.

להבדיל מעסקאות החטופים הקודמות, בייחוד זו האחרונה שנחתמה בחודש ינואר השנה, אין כאן נסיגה עמוקה של צה"ל במקביל לשחרור הדרגתי של החטופים. נסיגת צה"ל מתבצעת באופן מדורג, לאורך זמן, ותהיה לצה"ל ולשב"כ יכולת לזהות מה באמת קורה בשטח ולהגיב בהתאם. כמו שזה קורה בלבנון, ישראל תוכל לסכל אם יתגלו הפרות מצד חמאס.

בהחלט יכול להתפתח איום עתידי מעזה, אבל הוא לא יהיה במתכונת הישנה שהביאה ל-7 באוקטובר. הכרעת איראן ומעורבות מסובכת ומורכבת של גורמים ערביים שונים, מייצרת סטטוס חדש. זו השלמה של פירוק טבעת האש שאיימה משך קרוב לשנתיים על ישראל, בייחוד על העורף האזרחי שלה. קטאר והתקשורת הישראלית קיבלו את ליטרת הבשר לה השתוקקו בדמות ההתנצלות של נתניהו.

אנחנו חוזרים לימים של הסדרות חלקיות על שטחים מוגבלים ומתוחמים. זה חשוב ביחסים בין ישראל לפלשתינים: יהיו פלשתינים בכירים שימשלו במישור האזרחי של עזה, וזאת מבלי שהרצועה מועברת לידי הרשות הפלשתינית על מגש ההקרבה של חיילי צה"ל.

ראש הממשלה צריך ללכת עם ההסכם עד הסוף ולא להירתע מאיומי השרים שנמצאים ימינה מהליכוד, אלה שחלמו על יציאת האוכלוסיה העזתית מהרצועה ואולי גם על התיישבות מחודשת. בשטח עצמו תידרש הקפדה מתמשכת על רצועת אבטחה של קילומטר מהגדר. מדובר בעיקרון שישראל חייבת להקפיד עליו והוא שייך לתחום המשמעת המבצעית של צה"ל. מה שאנחנו עושים בלבנון ובסוריה, צריך להתבצע ביתר תקיפות מול הרצועה.

כדאי לחזור לרגע לימים שבהם ישראל התלבטה אם להיכנס קרקעית לרצועת עזה: לאף אחד לא היה ברור איך המבצע הקשה הזה מתורגם לשחרור חטופים. שתי המטרות נתפסו כסותרות האחת את השניה והיו לא מעט אנשים מהדור הקודם ומדור הכישלון, שחשבו שצריך להסכים להפסקת אש עוד בטרם נפתחה האש, להיכנע לדרישות חמאס ולשחרר את כל החטופים בתמורה אפילו ללפינוי בתי הכלא של ישראל ממחבלים.

להגיע למצב הנוכחי עם תוצאה שהיא למעשה הכרעה של חמאס, מלווה בשחרור החטופים החיים, זה הישג שקשה היה לראות אותו מתרחש אפילו לפני חודש. כל מי שלחץ על עיסקה לשחרור מחצית החטופים החיים, לא יכול היה לתאר איך נוכל לשחרר את כל השאר - משום שהפסקת האש הנלווית לעיסקה היתה הופכת לסיום המלחמה.

עכשיו צריך להתכונן לשינוי כיוון מהיר של התקשורת הישראלית. רגעי השמחה הקצרים על שחרור כל החטופים יתחלפו בקמפיין של תבוסה, של השחרה ועניין לא סגור. צריך לראות מה תהיה תשובת חמאס.